סירובה של מנורה לשלם תגמולים התבסס על השערה בדוח חוקר פרטי מטעמה, כי מאחר שהגנב השתמש במפתח וידע את הקוד, עובדיו של בעלי הרכב היו מעורבים בגניבה. בית המשפט דחה את ההשערה וקבע כי מבטחת לא יכולה לדחות תביעת תגמולים אך ורק על בסיס חשד ללא כל ראיה פוזיטיבית.
תביעה שהגיעה לאחרונה לפתחו של בית משפט השלום מחדדת את החובה המוטלת על חברות ביטוח לבסס טענות מהותיות על ראיות מוצקות. חובה זו מתחזקת במיוחד במקרים של חשד למעשים חמורים כמו מרמה, שבהם נדרשת חובת הוכחה מוגברת מצד המבטחת.
התובע, בעל עסק להסעות נוסעים, רכש אוטובוס זעיר וביטח אותו בביטוח מקיף בחברת הביטוח מנורה, עד לסכום של 285,000 ₪, למרות שעלות הרכב בפועל הייתה גבוהה יותר. ברכב נהגו שניים מעובדי התובע, כאשר כל אחד מהם, כמו גם התובע עצמו, החזיק בעותק של מפתח. כמו כן הותקן ברכב קודן.
כחודש לאחר רכישת הרכב, נגנב הרכב ממקום חנייתו בבית שמש באישון לילה. הגניבה התבצעה באמצעות הנעתו במפתח והקשת הקוד. חודשים לאחר מכן, הגנב נתפס וטען בחקירתו כי קיבל הנחיות מפורטות, מפתח תואם, ומספר הקוד מאדם אלמוני, שהזמין ממנו לבצע את גניבת הרכב דרך רשת הטלגרם.
מנורה סירבה לשלם את התגמולים בגין תביעת ביטוח הרכב לנוכח חשדה כי התובע או אחד מנהגיו היו מעורבים בגניבה. לנוכח דחיית דרישת התשלום, הגיש התובע תביעה לבית המשפט, בדרישה לחייב את מנורה לשלם לו את מלוא תגמולי הביטוח המגיעים לו בהתאם לפוליסה.
בית משפט השלום קיבל את התביעה, וחייב את מנורה לשלם לתובע את מלוא תגמולי הביטוח בסך של 285,000 ₪, בניכוי 5% השתתפות עצמית. כמו כן חויבה מנורה בתשלום החזר הוצאות בסך של 15,000 ₪ והוצאות שכר טרחת עורך דין בסך של 50,000 ₪.
פסק הדין מדגיש את האחריות המוטלת על חברות הביטוח לבסס את החלטותיהן בדבר דחיית תביעות ביטוח על ראיות מוצקות ולא חשדות בלבד. עוד קביעה חשובה בפסק הדין היא כי הימנעות חברת ביטוח מעריכת בירור וחקירה יסודיים פועלת לרעתה.
הטענה המרכזית שהעלתה חברת מנורה הייתה כי התובע או מי מטעמו היו מעורבים בגניבת הרכב. עם זאת, נקבע כי מנורה לא הציגה אף ראיה פוזיטיבית להוכחת טענתה. למעשה, התברר כי הבסיס לטענתה של מנורה היה הנחה בלבד של החוקר הפרטי מטעמה. לפי הנחה זו, מאחר שלגנב הרכב היה מפתח תואם והוא ידע את הקוד לקודן, מדובר לכאורה במעשה שנעשה בשיתוף פעולה של נהגי התובע.
בית המשפט דחה את הנחת החוקר וקבע כי מבטחת אינה רשאית לבסס את סירובה לשלם תגמולי ביטוח רק על "מסקנה נסיבתית מסתברת", כאשר במקרה זה אפילו לא מדובר במסקנה מסתברת:
ראשית, מנורה לא הוכיחה כי הרכב נגנב דווקא באמצעות שימוש באחד מ-3 מפתחות הרכב שהוחזקו בידי התובע ונהגיו. בית המשפט אף ביקר את מנורה על כך שאפילו לא טרחה לבדוק עם יבואן הרכב, מה מספר המפתחות הכולל שיוצר עבור הרכב והאם כל עותקי מפתחות הרכב נמסרו לתובע. בית המשפט הוסיף כי גנב הרכב העיד שעותק המפתח בו הוא עשה שימוש לצורך הנעת הרכב אינו דומה לאף אחד מ-3 מפתחות הרכב הללו.
שנית, ביחס לקוד, בית המשפט ציין כי גורמים נוספים מלבד התובע ונהגיו יכלו להחזיק בקוד (כגון עובדי חברת איתורן או אחרים שטיפלו ברכב). חרף סמיכות הזמנים בין רכישת הרכב לגניבתו, מנורה לא ערכה בירור מינימלי באפשרות שקוד הרכב דלף ממקור אחר. בית המשפט הדגיש כי הימנעות מנורה מבירור זה והנחת המבוקש פועלת לרעתה, ויש להניח כי לו נערכה חקירה ראויה, ממצאיה היו סותרים את טענותיה.
שלישית, מנורה לא הוכיחה קשר כלשהו בין התובע או עובדיו לבין הגורמים שהיו מעורבים בגניבת הרכב. כך למשל, פלטי תקשורת הטלפונים שנבחנו על ידי החוקר הפרטי לא העלו כל ראיה לתקשורת בין התובע ועובדיו לבין הגנב. בית המשפט הדגיש כי אף אם קיימת אפשרות תיאורטית לתקשורת באמצעים אחרים, מדובר בטענה ספקולטיבית שאינה נתמכת בראיות.
רביעית, לדברי בית המשפט, לתובע לא היה כל אינטרס להיות מעורב בגניבה לאור העובדה כי הוא ביטח את הרכב בסכום הנופל מהסכום אותו שילם בעת רכישתו, זמן קצר מאוד לפני גניבתו.
חמישית, בית המשפט מתח ביקורת חריפה על טענת מנורה כי לעובדי התובע היה מניע לגניבה בשל מצבם האישי. למשל, מנורה טענה כי אחד העובדים היה בהליכי גירושין ואחר סייע לאימו בהתמודדות עם קשיים כלכליים. בית המשפט קבע כי לא ניתן לעלות הנחות אלו ללא תשתית ראייתית מוצקה.
בית המשפט הדגיש כי אין לאפשר לחברת ביטוח לדחות תשלום תגמולי ביטוח אך ורק על בסיס חשד תיאורטי או על סמך נסיבות כלליות המעוררות חשד. חברות ביטוח מחויבות לעמוד בנטל הראיה, ובמקרים של חשד למעשים חמורים כמו מרמה, מוטל עליהן נטל ראיה מוגבר. הדבר מחייב אותן להציג ראיות ברורות ומשמעותיות שתומכות בטענותיהן.
במקרה זה, נקבע כי מנורה לא עמדה בנטל הרובץ עליה. היא לא הצליחה להוכיח כי התובע או מי מעובדיו היו מעורבים בגניבה, ולא הציגה כל ראיה פוזיטיבית המבססת את טענותיה. בית המשפט הדגיש כי טענות מבוססות חשד אינן לבדן מספיקות על מנת לשלול את זכויות המבוטח.
ראו בנוסף, מאמר שפרסמנו בנושא: "השיטה" של חברות הביטוח לדחיית תביעות אובדן וגניבה.
במצבים בהם חברת הביטוח דוחה את התביעה, התייעצות עם עורך דין מנוסה היא קריטית. עורך דין המתמחה בדיני ביטוח יכול לא רק להעריך את סיכויי התביעה, אלא גם לבנות תיק ראייתי מוצק, להתמודד עם טענות המבטחת, ולוודא כי זכויות המבוטח נשמרות במלואן. במקרים כמו זה שנדון, עורך הדין עשוי להיות ההבדל בין קבלת הפיצוי המגיע לבין ויתור עליו מתוך ייאוש או חוסר ידיעה.
[ת"א 23407-10-22 יעיש ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח']
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)