טעויות, ולעיתים אף טעויות חמורות העשויות לעלות בחיי אדם, מתרחשות במסגרת טיפולי רפואת חירום. בחלק לא מבוטל מהמקרים, התוצאה המצערת נובעת בשל התנהלות שגויה מצד הצוות המטפל, אשר הייתה יכולה להימנע, אילו רק הייתה ניתנת תשומת הלב המתאימה. מתי וכיצד ניתן יהיה לעמוד על קבלת פיצוי?
רפואת חירום היא תחום הכולל תחתיו טיפולים רפואיים שניתנים בחדרי מיון, חדרי טראומה, מחלקות לטיפול נמרץ, אמבולנסים וניידות נט"ן. בדומה לכל טיפול רפואי, גם ברפואת חירום עלולים להתרחש כשלים ומעשים רשלניים. רשלנות רפואית בטיפול בפצועים או חולים במסגרת רפואת חירום יכולה להוליד תביעה נזיקית.
לאור העובדה שמדובר בטיפולים רפואיים אשר מתבצעים בחירום ולא בשגרה, תביעות אלה ייחודיות בכמה פרמטרים. למשל, פעמים רבות המטופלים מגיעים לחדר מיון כאשר הם סובלים מנזקים שאינם בתחום התמחותם של הרופאים התורניים והתוצאה היא רשלנות באבחון המצב הבריאותי ואי מתן טיפול רפואי הולם. היות שמטופל שמגיע לטיפולי חירום סובל מבעיה רפואית מיידית, אבחון שגוי עלול לחרוץ גורלות.
אלמנט נוסף הוא היבט הזמן והדחיפות. בניגוד לטיפולים רפואיים "שגרתיים", רפואת חירום דורשת מתן מענה בזמן אמת וקבלת החלטות ברמה של שעות, דקות ואפילו שניות בודדות.
העובדה שמדובר בנסיבות לחוצות אינה מעניקה לצוות החירום הרפואי חסינות מפני אחריות משפטית. בדומה לכל טיפול רפואי, גם ברפואת מיון עלולים להתרחש כשלים שעשויים להוליד תביעה נזיקית.
על מנת להוכיח רשלנות ברפואת חירום, יש להראות שהצוות הרפואי סטה מסטנדרט ההתנהלות הסביר המצופה מצוות רפואי מיומן באותן נסיבות (למשל, אי ביצוע בדיקות נדרשות). כן יש להראות כי למטופל נגרם נזק ממשי וכי אלמלא אותה סטייה מהסטנדרט הרפואי, ניתן היה למנוע את הנזק או להפחיתו.
חשוב להבין כי בתי המשפט אינם בוחנים את התוצאה בלבד, אלא את דרך קבלת ההחלטות בזמן אמת. השאלה אינה האם התוצאה הייתה קשה, אלא האם הצוות פעל כפי שהיה פועל צוות רפואי סביר באותן נסיבות והאם כתוצאה מכך נגרם נזק.
מקרי רשלנות רפואית בחירום כוללים את הטיפול הרפואי שניתן החל מהפנייה למד"א ועד המענה בחדרי המיון והטראומה. בין העילות הנפוצות שמבססות תביעות ברפואת חירום ניתן למנות למשל (לא רשימה סגורה):
כאשר מתעורר חשד כי הטיפול שניתן לא היה תקין, מומלץ שלא להסתפק בתחושת בטן, אלא לפנות לבחינה מקצועית של המקרה.
כ- 2.5 מיליון אנשים מגיעים בישראל מדי שנה לחדר מיון. חולים שמגיעים לחדר מיון זקוקים לטיפול רפואי ולעיתים אף טיפול מיידי (כולל טיפולים מצילי חיים). רשלנות באבחון המצב הבריאותי של המטופל, אשר מביאה בהמשך למתן טיפול רפואי לקוי, יכולה להיחשב כרשלנות רפואית.
דוגמה לכך ניתן לראות בפסק הדין הבא שניתן בבית המשפט המחוזי (ת"א 496/06). מדובר במקרה בו רוכב אופנוע אשר עבר תאונה פונה לבית החולים בהכרה מלאה וכשמצבו יציב. אולם למרות שהפצוע סבל מקרע חלקי באבי העורקים עם הגעתו, הרופאים לא השכילו לאבחן זאת. מכאן התגלגלה שרשרת טעויות שכללה בין השאר מתן נוזלים במהירות גדולה ובכמות רבה, ואי שמירה על איזון לחץ דם המטופל. כתוצאה מכך, הקרע התרחב ובסופו של דבר הביא למותו של הפצוע. הפיצויים שנפסקו לטובת עיזבון התובע במקרה זה הועמדו על כ-3.2 מיליון שקלים.
לעיתים רשלנות רפואית בחדר מיון נובעת מאי ביצוע בדיקות מתאימות שהיו יכולות לסייע לחולה. כך אירע למשל במקרה הבא שנדון בבית המשפט השלום בתל אביב (ת"א 54662/08). באותו מקרה, פעוט הגיע לחדר מיון בהפניה דחופה מקופת חולים אך הרופאים לא השכילו לאבחן שהוא סובל מדלקת קרום המוח. בפסק הדין נקבע כי למרות שדלקת קרום המוח היא מחלה נדירה, הרופאים לא ביצעו את הבדיקות לאבחונה או שלילתה. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק פיצויים בסך כ-830,000 שקלים.
חוק זכויות החולה קובע באופן מפורש שמותר לבצע הליכים רפואיים רק אם ניתנה הסכמה מדעת. דהיינו, החולה/המטופל הסכים באופן חופשי לטיפול המדובר תוך כדי שמוצגות בפניו מלוא האפשרויות הרלבנטיות והוא מקבל די זמן לחשוב על כך ואף לשמוע חוות דעת אחרת.
מיותר לציין שכאשר מדובר על רפואת חירום, לא תמיד ניתן לקבל הסכמה מדעת. לעיתים מדובר בעניין של שניות ולא אחת החולה כלל לא מסוגל להסכים (או לא להסכים) לטיפול רפואי. במצבים מסוימים החוק מאפשר להעניק טיפול רפואי גם ללא הסכמה מדעת, בעיקר כאשר קיימת דחיפות רפואית ממשית והמטופל אינו מסוגל לקבל החלטה. עם זאת, גם במצבי חירום, ההחלטה הרפואית תיבחן לפי נסיבות המקרה והיקף הסיכון. כלומר, אם תובע שנגרם לו נזק יטען שהטיפול היה ללא הסכמה מדעת, יהיה עליו להוכיח שמצבו הרפואי לא הצדיק מתן טיפול ללא הסכמה.
שחרור מוקדם מחדר מיון עשוי להקים עילת תביעה כאשר המטופל שוחרר לביתו מבלי שבוצע בירור רפואי מספק, אף שתלונותיו, מצבו או ממצאי הבדיקות חייבו המשך השגחה, בדיקות נוספות או אשפוז. החשד לרשלנות עשוי להתחזק כאשר השחרור נעשה למרות תלונות משמעותיות, ממצאים חריגים, החמרה במצב, ביקור חוזר במיון, או ללא הנחיות ברורות לגבי סימני אזהרה שמחייבים חזרה דחופה. עם זאת, לא כל שחרור שהתברר בדיעבד כשגוי מהווה רשלנות. השאלה היא האם בזמן אמת עמדו בפני הצוות הרפואי נתונים שחייבו החלטה אחרת.
דוגמה לכך ניתן למצוא בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון (רע"א 2146/08). מדובר במקרה בו אדם הגיע לחדר מיון בגין תלונות של חום, כאבי גרון, שיעול ושלשולים. לאחר בדיקות שונות שבוצעו לו (כולל רנטגן וא.ק.ג), הצוות הרפואי קבע כי מדובר בזיהום ויראלי ושחרר אותו לביתו. פחות משתי יממות לאחר מכן החולה נמצא במיטתו ללא רוח חיים (סיבת המוות – כשל לבבי). בית המשפט העליון קבע כי השחרור המוקדם של המטופל עוד באותו הלילה גרם למותו. נקבע כי אשפוז בבית החולים היה יכול להציל את חייו ונפסקו לבני המשפחה פיצויים בסך מאות אלפי שקלים.
רובם המכריע של המטופלים ברפואת חירום זוכים לטיפול מסור ומקצועי. עם זאת, במערכת עמוסה ולחוצה, טעויות עלולות להתרחש, ולעיתים המחיר לכך כבד במיוחד.
אומנם לא כל טעות היא רשלנות, ולא כל תוצאה קשה מקימה עילה לתביעה. עם זאת, כאשר מתברר שהתנהלות הצוות חרגה מהסטנדרט הרפואי המצופה, הדין מאפשר לנפגע לעמוד על זכויותיו ולקבל פיצוי גבוה במקרים המתאימים.
לכן, כאשר עולה ספק בדבר איכות הטיפול שניתן, אין למהר להסיק מסקנות, אך גם חשוב לא להתעלם. בדיקה מקצועית של המקרה על ידי עורך דין בעל ניסיון ברשלנות רפואית, בשלב מוקדם ככל האפשר, עשויה להיות הצעד הראשון בדרך לקבלת פיצוי ראוי, וחשוב לא פחות, למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד.
רשלנות רפואית ברפואת חירום עשויה להתקיים כאשר הצוות הרפואי חרג מסטנדרט טיפול סביר בנסיבות המקרה, למשל באבחון לקוי, עיכוב בטיפול, אי ביצוע בדיקות, שחרור מוקדם או היעדר מעקב אחר מצב המטופל. כדי שתקום עילת תביעה, יש להראות שנגרם נזק ושקיים קשר בין הכשל לבין הנזק.
לא. בתי המשפט מביאים בחשבון את העובדה שרפואת חירום מתנהלת לעיתים תחת לחץ ובזמן קצר. עם זאת, גם במצבי חירום מצופה מהצוות הרפואי לפעול בזהירות סבירה, לבצע את הבדיקות הנדרשות ולקבל החלטות בהתאם לנתונים שהיו בפניו בזמן אמת.
כן, במקרים מתאימים. אם מטופל שוחרר מחדר מיון ללא בירור מספק, למרות תלונות משמעותיות, ממצאים חריגים או צורך בהמשך השגחה, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק, ניתן לבחון האם השחרור המוקדם עלה כדי רשלנות רפואית.
כאשר התסמינים שהציג המטופל חייבו בדיקות, ניטור או בירור רפואי נוסף, והצוות הרפואי נמנע מכך או התעכב ללא הצדקה, הדבר עשוי להוות רשלנות. השאלה המרכזית היא האם צוות רפואי סביר היה צריך לזהות את הדחיפות ולפעול אחרת.
עומס במיון הוא חלק מהמציאות הרפואית, אך הוא אינו מעניק חסינות מפני אחריות. בתי המשפט עשויים להתחשב בנסיבות, אך עדיין מצופה מהצוות הרפואי לעמוד בסטנדרט סביר של אבחון, טיפול, מעקב וקבלת החלטות.
במצבי חירום ניתן לעיתים להעניק טיפול גם ללא הסכמה מדעת, בעיקר כאשר קיימת סכנה מיידית והמטופל אינו מסוגל לקבל החלטה. עם זאת, אם לא הייתה דחיפות אמיתית, או שהטיפול חרג מהנדרש בנסיבות המקרה, עשויה לקום עילת תביעה.
כן. גם צוותי רפואת חירום מחוץ לבית החולים נדרשים לפעול לפי סטנדרט מקצועי סביר. אם נגרם נזק עקב אבחון שגוי, עיכוב בפינוי, טיפול לקוי, ביצוע רשלני של פעולה רפואית או אי זיהוי מצב מסכן חיים, ניתן לבחון עילת תביעה.
תלוי בנסיבות. לא כל פגיעה במהלך טיפול חירום מעידה על רשלנות, במיוחד כאשר מדובר בסיכון בלתי נמנע של טיפול מציל חיים. עם זאת, אם הנזק נגרם עקב ביצוע לא תקין, חוסר זהירות או חריגה מסטנדרט הטיפול הסביר, ייתכן שקיימת זכאות לפיצוי.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)