לא משנה אם אתם שחקני כדורסל מקצועי בליגת ה- NBA או רק מכדררים בשכונה עם כמה חברים, פציעות הן חלק בלתי נפרד מספורט. לרוב מדובר בפציעות קלות, אך לעיתים הפגיעה עלולה להיות חמורה ואף לזכות בפיצויים משמעותיים.
מי לא חולם לקלוע שלשות לסל כמו דני אבדיה או להבקיע פנדלים לשער כמו ליונל מסי. אבל עד שזה יקרה, רובנו מסתפקים במשחק כדורגל עם החברים אחרי העבודה, רכיבה על אופניים בפארק, ריצה בשכונה, אימון בחדר כושר ועוד.
הבעיה היא שלפעמים גם הפעילויות האלה עלולות להסתיים בפציעה לא נעימה כגון קרעים ברצועות בברך, שברים, פריקות כתף, פגיעות גב וצוואר ועוד. מעבר לכאב ולתקופת ההחלמה, פציעות כאלה עלולות לגרור הוצאות רפואיות, אובדן ימי עבודה ולעיתים אף נכות ממושכת.
מה שרבים אינם יודעים הוא כי כאשר הפציעה נגרמה בגלל רשלנות של גורם אחר, כמו מתקן ספורט מסוכן, ציוד פגום או חוסר פיקוח, ניתן לקבל פיצוי כספי משמעותי.
אז מתי תאונת ספורט יכולה להפוך גם לעילה לתביעה? מי עשוי להיות אחראי לפגיעה, ואילו זכויות עומדות לנפגעים? על כך במדריך הבא.
לא כל פציעה במהלך פעילות ספורטיבית מזכה בפיצוי. זאת, שכן ספורט מטבעו כולל סיכונים מסוימים, ולכן הפסיקה אינה מטילה אחריות אוטומטית על כל פגיעה שמתרחשת במהלך ספורט.
אולם, כאשר הפציעה נגרמה כתוצאה מרשלנות של גורם אחר, ייתכן בהחלט שניתן יהיה להגיש תביעה ולקבל פיצוי.
כך למשל, עשויה להתעורר עילת תביעה במקרים הבאים:
מבחינה משפטית, תביעות מסוג זה מתבססות בדרך כלל על עוולת הרשלנות לפי פקודת הנזיקין, המחייבת להוכיח כי גורם כלשהו הפר חובת זהירות כלפי הנפגע וגרם לו לנזק. במקרים כאלה יש לבחון האם קיימת אחריות של גורמים שונים כגון מפעילי המתקן, רשות מקומית, מועדון ספורט, בית ספר, מארגני האירוע או גורמים אחרים.
אחד המצבים הנפוצים ביותר של תאונות ספורט מתרחש בשיעורי ספורט בבית הספר או בחוגים. יצוין כי ילדים ותלמידים בישראל מבוטחים בדרך כלל בפוליסת ביטוח תלמידים, המכסה פגיעות שמתרחשות במהלך פעילויות יומיומיות, לרבות פעילות ספורטיבית. בנוסף, כאשר מדובר בפעילות במסגרת חוג או אגודת ספורט, חשוב לבחון גם את הכיסויים הביטוחיים שנערכו עבור המשתתפים. לפי חוק הספורט, אגודות ספורט מחויבות בדרך כלל לבטח את הספורטאים המשתתפים בפעילותן בפוליסת ביטוח מתאימה, אשר עשויה להקנות פיצוי כספי במקרה של פציעה.
לדוגמה, תלמיד תיכון נפצע במהלך "לחימת סומו" בפעילות חוץ בית ספרית, כאשר תלמיד גדול ממנו בהרבה נפל עליו בעת שהתובע היה ללא חליפה. כתוצאה מכך נגרמו לתובע חבלות ראש ושברים רבים.
בית המשפט קבע כי מצב שבו בזירה מצוי ילד אחד שלבוש בחליפת הגנה מסורבלת וגדולה ובקרבתו מצוי ילד ללא חליפה, הינו מצב מסוכן ורשלני ביותר. בהמשך לכך האחריות חולקה בין מפיקת האירוע (40%), המועצה האזורית כבעלת בית הספר (40%) ומשרד החינוך. גובה הפיצוי הועמד על כ- 2.2 מיליון ₪ (ת"א 52077-10-20).
במקרים רבים, הפעילות הספורטיבית מתרחשת במסגרת העבודה. מדובר במקרים כמו ימי גיבוש מחלקתיים, ליגות למקומות עבודה או אפילו אימון בחדר כושר שהועמד לרשות העובדים במקום העבודה.
במצבים אלו, הפציעה עשויה להיות מוגדרת כתאונת עבודה במידה והוכח שהפעילות הייתה "נלווית לעבודה", כלומר, שהמעסיק היה זה שיזם, מימן או עודד את הפעילות מתוך אינטרס ישיר בקיום הפעילות. הכרה כזו עשויה להקנות זכויות שונות, כגון דמי פגיעה, טיפולים רפואיים ואף קצבת נכות במקרה של נכות קבועה.
כך למשל, בית הדין האזורי לעבודה דן לאחרונה בשאלה האם פציעה של שוטר במהלך משחק כדורגל ביום כיף מהווה תאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי התנגד וטען כי לא מדובר בפעילות "נלווית לעבודה" שכן המשחק אורגן באופן ספונטני על ידי המשתתפים. בית הדין דחה את טענות הביטוח הלאומי ופסק כי מדובר בתאונת עבודה. נקבע כי משחק הכדורגל, לא משנה מי ארגן אותו בפועל, היווה חלק אינטגרלי מהסיור שאורגן על ידי המשטרה (ב"ל 14744-06-23).
כאשר פציעה מתרחשת במתקן ציבורי (למשל פארקים ציבוריים, מסלולי ריצה, מגרשי כדורגל עירוניים או חדרי כושר) שאינו מתוחזק כראוי, ייתכן שתקום אחריות של הרשות המקומית או של הגוף המפעיל.
כך למשל, בית המשפט דן בעניינו של אדם ששיחק עם חבריו כדורגל במגרש כדורגל עירוני בכפר יאסיף ונפצע כתוצאה משברי זכוכית. נקבע כי הרשות המקומית אחראית למצב התחזוקה הלקוי וגובה הפיצוי הועמד על כ- 103,000 ₪ (ת"א 29305-05-13).
במקרה אחר, גבר יצא לריצה לילית בכפר קרע. הוא נפל ונחבל קשות לאחר שנתקל בבור שהיה ממוקם בצדי הכביש. נקבע כי מדובר ברשלנות ברורה מצד המועצה המקומית ובהמשך לכך נפסק לתובע סך של כ- 455,000 ש"ח (ת"א 36608-03-20).
לסיום, צעירה שנפלה במשחק באולינג ושברה את ידה קיבלה פיצוי בסך של כ- 18,500 ₪. בית המשפט קבע כי הצעירה אומנם חצתה את קו המסלול ונכנסה לשטח המסלול המרוח בשמן. עם זאת, המפעילה של האולם התרשלה בכך שלא הציבה שלטים האוסרים על ירידה למסלול או הסבירה על האיסור בעל פה (ת"א 29062-10-15).
בכל תביעת נזיקין, עולה כמעט תמיד שאלת האשם התורם. ככלל, מדובר במנגנון המשפטי שמאפשר לבית המשפט לקבוע כי למרות שהנתבע התרשל (למשל, העירייה לא תיקנה בור במגרש), גם לנפגע יש חלק באחריות לנזק שנגרם לו.
בספורט, הטענה הנפוצה ביותר היא שהספורטאי "הסתכן מרצון". כך הנתבעים ינסו לטעון שהספורטאי היה צריך להסתכל לאן הוא רץ, להכיר את המגרש או להימנע מפעולה מסוכנת. אם בית המשפט מקבל את הטענה הזו, הוא יפחית מהפיצוי הסופי אחוז מסוים המשקף את ה"אשם" של הספורטאי.
כדי למצות את זכויותיכם במקרה של תאונת ספורט, כדאי לפעול לפי הצעדים הבאים:
מעבר לתביעת הנזיקין נגד האחראי או הפנייה לביטוח הלאומי, קיים ערוץ פיצוי נוסף והוא פוליסות ביטוח פרטיות. כך, לאנשים רבים יש ביטוחי תאונות אישיות או אובדן כושר עבודה דרך קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים או באופן עצמאי. פוליסות אלו מעניקות פיצוי כספי על עצם קרות האירוע (כמו שבר, ימי אשפוז או נכות), ללא קשר לשאלת האשמה.
חשוב לזכור כי לרוב תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח פרטיות עומדת על 3 שנים בלבד מיום התאונה ולא 7 שנים כבתביעות נזיקין רגילות.
גובה הפיצוי בתביעות הנוגעות לתאונות ספורט משתנה ממקרה למקרה, והוא תלוי במספר גורמים מרכזיים. בין היתר בוחן בית המשפט את חומרת הפגיעה, משך תקופת ההחלמה, שיעור הנכות שנותר לנפגע (אם בכלל), גיל הנפגע, השפעת הפגיעה על יכולתו לעבוד וכן את ההוצאות הרפואיות שנגרמו בעקבות התאונה.
במסגרת התביעה ניתן לעיתים לקבל פיצוי עבור מגוון ראשי נזק, כגון:
כפי שראינו, במקרים קלים יחסית הפיצוי עשוי להסתכם באלפי או עשרות אלפי שקלים, אך כאשר מדובר בפציעה חמורה סכום הפיצוי עשוי להגיע גם למאות אלפי שקלים ואף יותר.
ספורט הוא חלק חשוב ובריא מהחיים, אך לעיתים פעילות ספורטיבית עלולה להסתיים בפציעה משמעותית.
כאשר הפגיעה נגרמה בשל רשלנות, תנאי בטיחות לקויים או מתקנים מסוכנים, ייתכן שקיימת אפשרות לקבל פיצוי כספי.
לכן, אם נפגעתם במהלך פעילות ספורטיבית, מומלץ לבדוק את נסיבות המקרה ואת הזכויות האפשריות מול עורך דין בעל ניסיון בתביעות נזיקין. לעיתים בדיקה משפטית קצרה יכולה לעשות את ההבדל בין פציעה שנושאים בה לבד לבין קבלת פיצוי שיסייע להתמודד עם השלכותיה.
תלוי. אם הפציעה נגרמה במהלך המשחק עצמו והמגרש היה תקין ובטוח לשימוש, לרוב לא תהיה עילת תביעה. לעומת זאת, אם הפציעה נגרמה בשל מפגע במגרש, למשל בור בקרקע, שער שאינו מעוגן כראוי או מתקן שבור, ייתכן שניתן להגיש תביעה נגד הרשות המקומית או הגוף האחראי לתחזוקת המקום.לעיתים ניתן גם לבחון אחריות של גורמים נוספים, למשל חברה פרטית המפעילה את המתקן או גוף שאחראי לניהול המקום.
כן, אך ייתכן שהפיצוי יופחת. במקרים רבים בית המשפט קובע כי לנפגע יש "אשם תורם", למשל אם פעל באופן מסוכן או לא נזהר כראוי. במצב כזה הפיצוי עשוי להיות מופחת בהתאם לשיעור האחריות שנקבע לנפגע.
בדרך כלל תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין היא 7 שנים ממועד התאונה. לעומת זאת, בתביעות מול חברות ביטוח פרטיות תקופת ההתיישנות לרוב קצרה יותר ועומדת על 3 שנים. כאשר מדובר בקטינים, מניין תקופת ההתיישנות מתחיל בדרך כלל רק עם הגיעם לגיל 18. בכל הנוגע לתביעות ביטוח מכוח ביטוח תאונות אישיות לתלמידים או ביטוחים שנערכים על ידי אגודות ספורט, חשוב לשים לב שתקופת ההתיישנות קצרה ובת שלוש שנים בלבד ממועד מקרה הביטוח.
לא בהכרח. לעיתים מארגני פעילויות ספורט מחתימים משתתפים על טופס ויתור על אחריות, אך בתי המשפט אינם ממהרים לאכוף ויתור כזה כאשר הפציעה נגרמה כתוצאה מרשלנות. לכן גם אם חתמתם על טופס כזה, ייתכן שעדיין ניתן להגיש תביעה.
כן. גם כאשר הפציעה חולפת ואינה מותירה נכות קבועה, ניתן לעיתים לקבל פיצוי בגין כאב וסבל, הפסדי שכר בתקופת ההחלמה והוצאות רפואיות שנגרמו בעקבות התאונה.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)