באופן עקרוני ניתן לומר כי ככל ותגמולי הביטוח אינם תלויים בהכנסת המבוטח ערב איבוד הכושר, קרי הינם בערכי פיצוי ולא שיפוי, הרי שאין מניעה בין הצדדים לקבוע סכום פיצוי מוסכם.
אולם, המפקח על הביטוח אסר על אפשרות זו, אף שהדבר עורר לא מעט ביקורות. בחוזר ישן מאוד, שיצא בתחילת שנות ה 80 נקבע, כי תגמולי ביטוח אובדן כושר עבודה יוגבלו לשבעים וחמישה אחוזים מממוצע שכרו של המבוטח בשניים עשר החודשים שקדמו לאי הכושר.
חוזר זה מופיע לרוב אף בתנאים הכלליים.
הרציונל במקור היה בעיקרו מוסרי – למנוע עידוד של מבוטחים לא לחזור לשגרת החיים ומעגל העבודה.
יחד עם זאת, בחלק לא מבוטל מהמקרים, החוזר התעלם, בין השאר, מהעובדה הפשוטה שישנם מקרים בהם המבוטח פשוט לא יוכל לחזור למעגל העבודה ועקב כך הוא יוצא נפסד.
לנוכח הביקורות כאמור, בשנת 2002 לערך יצא עדכון לחוזר המבהיר כי במקרה של נכויות קשות או איבוד כושר העבודה לצמיתות, אין מניעה שלא להחיל את הכלל כאמור, במגבלות מסוימות.
לפיכך, עליך לעשות בדיקת כדאיות של הוספת התנאי בפוליסה למול סוכן הביטוח שלך.

2 משתתפים

1 תגובות