הערכת נזקי תובע עקב אובדן סיכויי החלמה

בית המשפט העליון קובע הלכה חדשה לשיטת הערכת פיצוי תביעת אובדן סיכוי החלמה, ומסביר כי הרציונל העומד מאחורי החישוב שנקבע נועד לבטא את הסיכון הגלום כתוצאה מהרשלנות עצמה ביחס לסך הסיכון החדש ולא ביחס לסיכון שהיה קיים ערב הרשלנות וללא כל קשר אליה. בפסק הדין, ממחיש בית המשפט את השיטה המתמטית לחישוב בליווי דוגמאות.

עו"ד רן שפירא
חזרה >

אובדן סיכוי החלמה

איך ניתן לחשב פיצוי בגין אובדן סיכויי החלמה ?

במקרים רבים בתיקים שעניינם רשלנות רפואית עולה שאלה בנוגע לגובה הנזק של הנפגע. התשובה לשאלה זו היא למעשה הבסיס לפיצויים שיפסוק בית המשפט לאותו התובע.

בתיקים רבים הטענה כנגד הצוות הרפואי אינה דווקא לגרימה של הנזק. כלומר, לעתים הצוות הרפואי אינו גורם בפועל לנזק, אלא מאבחן באיחור את קיומו ובכך בעצם פוגע למטופל בסיכויי ההחלמה שלו. נציג דוגמא לשם הבהרה.

נאמר וש' חולה במחלה קשה אשר הסיכוי להירפא ממנו הינו 50% ככל והיא מאובחנה בשנה הראשונה, אך מופחת ל – 10% ככל ומאובחנת בשנה השנייה. ככל וש' התלונן בפני הצוות הרפואי באופן שבהתנהלות סבירה היה עליהם לאבחן את מחלתו למעשה קמה לו עילת תביעה נגדם. השאלה היא, מהו הנזק של ש' ? או במילים אחרות, כיצד מכמתים את ההפחתה בסיכויי ההחלמה שלו שנבעה מהאבחנה המאוחרת ?

סוגיה זו אינה פשוטה ובתי המשפט בישראל דנו בה לא מעט. ההלכה שהייתה נהוגה בנושא זה הייתה בפסק הדין ע"א 231/84 קופת חולים נ' פאתח. בעניין פאתח נקבעה הלכה לפיה יש לראות את אובדן סיכויי ההחלמה כנזק בר פיצוי. החישוב נעשה באופן המתייחס לשיעור "אובדן סיכויי ההחלמה". בהלכת פאתח נקבע הפיצוי לפי הכפלה של אחוז הפגיעה בסיכויי ההחלמה בסכום הנזק המלא.

אופן החישוב המתמטי קיבל ביטוי בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 10399/08 ד"ר פרוטס נ' צ'ירגייב. שם דובר בחולה אשר היה איחור באבחון מחלתה ולבסוף נפטרה. העובדות היו כי הסיכון שהמנוחה תלך לעולמה מהמחלה אלמלא הרשלנות באבחון עמד על 70%. בשל האיחור באבחון עלה הסיכון ל – 95%. בית המשפט המחוזי קבע כי הסיכון של המנוחה עלה ב 36% ועל כן פסק פיצוי על פי אחוז זה מהנזק המלא.

בבית המשפט העליון הוחלט לקבל את הערעור ולקבוע כי החישוב של בית המשפט המחוזי לא היה נכון. בית המשפט העליון קבע כי אין לחשב את הסיכון שעלה, אלא מהו הסיכון שעלה בשל הרשלנות עצמה. במילים אחרות, בית המשפט העליון קבע כי מתוך 95 האנשים שהיו לכאורה הולכים לעולמם, 70 היו ניזוקים בכל מקרה, ולכן רק 25 מתוך ה – 95 הם אלו שילכו לעולם בשל הרשלנות ובמילים מתמטיות – 26% מהנזק הוא למעשה התוצאה של הרשלנות.

בעשותו כן למעשה קבע בית המשפט העליון את הדרך לחישוב פיצויים בתביעה שבסיסה באובדן סיכויי החלמה.

מאמרים נוספים בנושא

הלכת ליאור המר - "טוב מותי מחיי"
עו"ד רן שפירא,
07.01.2015
מהפך של ממש בתביעות הולדה בעוולה, לאחר שבית המשפט העליון קבע במסגרת ע"א 1326/07 ליאור ...קרא עוד
קשר סיבתי
עו"ד רן שפירא,
22.12.2016
אישה התעוורה במהלך הריונה, אך בית-המשפט העליון קבע כי לא הוכח שהעיוורון נגרם בשל ...קרא עוד
הסכמה מדעת
עו"ד רן שפירא,
29.07.2015
מהי הסכמה מדעת ? האם ביטוי משפטי חסר בסיס או שמא מהלך חשוב מאוד בשמירה על זכויות ...קרא עוד

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *