ניתוח שהסתבך: מתי מדובר בסיכון רפואי ומתי ברשלנות רפואית?

זה התחיל מכאב גב "רגיל" שהחמיר בהדרגה. לאחר בדיקה, אובחנה אצל א' פריצת דיסק, והרופאים המליצו על ניתוח דיסקטומיה, שנחשב שגרתי יחסית. אלא שלאחר הניתוח מצבו של א' התדרדר והוא החל לסבול מקשיי הליכה, אי יציבות ובריחת שתן. התברר כי מצבו של א' נבע מרשלנות רפואית שבאה לידי ביטוי, בין היתר, מאי הסרת הדיסק במלואו וגם בכך שקרע בקרום עמוד השדרה לא טופל כראוי. גובה הפיצוי הועמד על סך של כ- 2 מיליון ₪ (ת"א 43782-10-22).

למרבה הצער, מקרים כמו זה של א' אינם נדירים כפי שנהוג לחשוב. כך, מדי שנה מתבצעים בישראל עשרות אלפי ניתוחים, וברובם אכן מושגת התוצאה הרצויה. אולם לצד זאת, קיימים גם מקרים שבהם התוצאה הרפואית אינה עומדת בציפיות, ולעיתים אף מסתיימת בנזק למטופל.

במצבים כאלה השאלה העיקרית היא האם מדובר בסיבוך רפואי מוכר, שהוא חלק בלתי נפרד מהסיכון שבניתוח, או בהתנהלות רפואית רשלנית החורגת מהסטנדרט המקצועי הנדרש?

לא כל ניתוח שלא הצליח מהווה רשלנות רפואית

ראשית חובה לומר כי הרפואה אינה מדע מדויק, ולכל הליך כירורגי נלווים סיכונים מובנים שאינם תלויים ברופא. לכן גם מערכת הבריאות מתייחסת לחדר הניתוח כסביבה רפואית המחייבת הקפדה מיוחדת על בטיחות, זיהוי מוקדם של סיכונים ומניעת טעויות. במילים אחרות, עצם התרחשותו של סיבוך לאחר ניתוח אינה מלמדת בהכרח על רשלנות, אך גם אינה פוטרת מבדיקה אם הצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט המקצועי הנדרש. כך למשל, זיהומים, דימומים או תגובות אלרגיות, עלולים להתרחש גם אם הצוות הרפואי פעל ללא דופי. במקרים כאלה, גם אם לאדם נגרם נזק קשה, לא בהכרח תקום עילת תביעה.

עם זאת, לא כל סיבוך ניתן לייחס לגורל או לסיכון טבעי. כאשר מתברר כי הצוות הרפואי סטה מהסטנדרט הרפואי המקובל, ייתכן כי מדובר ברשלנות רפואית.

במילים אחרות, ההבחנה אינה נעשית על פי התוצאה בלבד, אלא על פי איכות ההתנהלות הרפואית. המשפט הישראלי שואל האם ניתן היה למנוע את הנזק אילו פעל הצוות הרפואי כפי שמצופה מרופא סביר באותן נסיבות. אם התשובה חיובית, ייתכן שמדובר בכשל שמקים זכות לפיצוי.

האם יש חשיבות לסוג הניתוח?

כיום עולם הרפואה מציע למטופלים סוגים רבים של ניתוחים, שמתבצעים באמצעים מגוונים. כך למשל, ישנם ניתוחים לפרוסקופיים, שמתבצעים באמצעות יצירת חתכים קטנים בבטן המטופל שדרכם מחדירים את כלי הניתוח וגם מצלמה זעירה, וישנם גם ניתוחים פלסטיים, ניתוחים לקיצור קיבה וניתוחים אסתטיים כמו הסרת משקפיים בלייזר.

בכל סוגי הניתוחים הללו מוטלת על הצוות המטפל חובה לפעול במיומנות ובזהירות, וניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית בעקבות כל סוג של ניתוח, כל עוד יש עילה לתביעה בנסיבות המקרה. עם זאת, בתי המשפט בכל זאת מקנים חשיבות מסוימת לסוג הניתוח ומבחינים בין ניתוחים דחופים והכרחיים לבין ניתוחים אלקטיביים, כלומר ניתוחים שאינם דחופים, שנעשים לבחירת המטופל.

בפסיקה נקבע שכאשר מדובר בניתוחים אלקטיביים וניתוחים אסתטיים, שאינם נעשים תחת לחץ זמן או בתנאי חירום, מוטלת על הרופאים חובה מוגברת למסור למטופלים את מלוא המידע הנוגע לסיכונים הכרוכים בניתוח ולתוצאותיו האפשריות. כמו כן, מוטלת על הרופאים החובה להציג למטופלים את כל האלטרנטיבות הרפואיות העומדות בפניהם, לצד הניתוח, ולקבל את הסכמתם המפורשת של המטופלים לביצוע הניתוח.

הפרת חובת הגילוי המוטלת על רופאים בנסיבות המקרה תיחשב כהתרשלות מצידם, ועל כן עשויה להוות בסיס להגשת תביעה לפיצויים.

כיצד מוכיחים רשלנות רפואית בניתוח?

בפקודת הנזיקין נקבע כי כדי להוכיח רשלנות רפואית יש לבסס שלושה יסודות מרכזיים: התרשלות, נזק וקשר סיבתי ביניהם.

ראשית, יש להראות כי הייתה התרשלות. במקרה של רשלנות רפואית הכוונה היא כי יש להוכיח שהצוות הרפואי סטה מסטנדרט הטיפול הסביר. כלומר, כי הרופא לא פעל כפי שרופא מיומן וסביר היה פועל באותן נסיבות.

שנית, יש להוכיח כי נגרם למטופל נזק ממשי, פיזי, נפשי או כלכלי. במילים אחרות, לא כל טעות רפואית מקימה עילת תביעה, אלא רק טעות שגרמה לנזק של ממש.

שלישית, יש להראות קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. כלומר, יש להוכיח כי הנזק נגרם כתוצאה ישירה מאותה סטייה מהסטנדרט הרפואי, ולא בשל גורמים אחרים, כגון סיכון טבעי הכרוך בניתוח.

בפועל, הוכחת רכיבים אלו אינה פשוטה ודורשת בחינה מעמיקה של התיעוד הרפואי, לצד חוות דעת של מומחה בתחום הרלוונטי.

מהם המצבים הנפוצים של רשלנות בניתוח?

תביעות רשלנות רפואית בניתוחים אינן מתמקדות רק במה שקרה בחדר הניתוח עצמו, אלא בוחנות את מכלול ההתנהלות, החל משלב האבחון וההחלטה על הניתוח, דרך ביצוע ההליך, ועד למעקב והטיפול שלאחריו.

לפני הניתוח

לא פעם, הרשלנות מתחילה עוד לפני הכניסה לחדר הניתוח. כך למשל, כאשר האבחנה שגויה, כאשר לא בוצעו בדיקות מקדימות חיוניות (כגון בדיקות הדמיה או בדיקות דם), או כאשר מתקבלת החלטה לבצע ניתוח למרות שקיימות חלופות טיפול שמרניות.

במקרים אחרים, הכשל נעוץ בהיעדר הסכמה מדעת, כלומר, כאשר המטופל לא קיבל מידע מלא ומספק על הסיכונים, הסיכויים והחלופות, לא חתם על טופס הסכמה ולא יכול היה לקבל החלטה מושכלת לגבי גופו.

דוגמה לכך ניתן למצוא במקרה בו ייצג משרדנו מטופלת שנכנסה להבנתה לניתוח פשוט לטיפול בבעיות נשימה קלות. רק לאחר הניתוח התברר כי בוצע גם ניתוח פלסטי ללא הסכמה באפה. זאת, מבלי שנמסר לה מידע על כך, מבלי שהוסברו לה הסיכונים, ומבלי שנחתם טופס הסכמה. בית משפט השלום קבע כי מדובר היה בטיפול ללא הסכמה מדעת ופסק לה פיצוי כולל בסך של כ- 234,000 ₪ (ת"א 40826-11-20).

במהלך הניתוח

במהלך הניתוח עצמו עשויות להתרחש טעויות טכניות שונות, פגיעה באיבר סמוך, ביצוע פעולה לא מדויקת, שימוש לא נכון בציוד רפואי, או השארת גוף זר בגוף המטופל. לעיתים, מדובר גם בביצוע ההליך על ידי צוות שאינו מיומן דיו או אי זיהוי סיבוך בזמן אמת.

כך למשל, בת"א 8929-12-16, היה מדובר בצעירה שסבלה מכאבים בגבה ("זנב סוס"). היא עברה ניתוח לקיבוע החוליות אולם עקב חוסר בציוד, חוליות בעמוד השדרה קובעו באמצעות מקבע דינמי ולא מקבע קבוע, כנדרש. זמן קצר לאחר מכן המקבע הדינמי קרס, מצבה של הצעירה הוחרף, והיא נאלצה לעבור ניתוח נוסף. בית משפט השלום ביקר את הצוות הרפואי על השימוש בציוד לא מתאים וחייב את בית החולים בתשלום פיצוי בסך של 300,000 ש"ח.

לאחר הניתוח

גם לאחר סיום הניתוח, האחריות הרפואית אינה מסתיימת. רשלנות עשויה להתבטא באי זיהוי סיבוכים בזמן, שחרור מוקדם מדי מבית החולים, התעלמות מתלונות המטופל, או אי מתן טיפול מתאים להחמרה במצב.

בת"א 4962-02-18 היה מדובר בצעיר שעבר ניתוח לכריתת תוספתן. במהלך הניתוח, נוצר נקב במעי שהביא לזיהום בחלל הבטן. הצעיר הגיש תביעה כנגד בית החולים במסגרתה טען לרשלנות. לדבריו, הרשלנות באה לידי ביטוי לא במהלך הניתוח, אלא לאחריו, כאשר הצוות הרפואי השתהה באבחון הנקב במעי והזיהום .בית משפט השלום קיבל את טענתו וקבע כי למרות ההתדרדרות במצבו של הצעיר בימים הראשונים לאחר הניתוח, לא בוצעו בדיקות מתאימות.

מה לעשות אם חושדים ברשלנות בניתוח?

כאשר עולה חשד לרשלנות, כל עיכוב עלול לפגוע ביכולת להוכיח את המקרה. לכן, חשוב לפעול מיד ובצורה מסודרת:

1. איסוף תיעוד רפואי – יש לפנות למוסד הרפואי ולקבל את מלוא התיק הרפואי (סיכומי אשפוז, דוחות ניתוח, בדיקות הדמיה, תוצאות מעבדה וכל מסמך רלוונטי). יודגש כי בהתאם לחוק זכויות החולה, למטופל יש זכות בסיסית לקבל עותק מלא של התיעוד הרפואי הנוגע אליו.
2. תיעוד הנזק – תעדו את מצבכם הרפואי, את התסמינים, הטיפולים שנדרשו וההשפעה על חיי היומיום.
3. פנייה לייעוץ משפטי מקצועי – עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית יבחן את נסיבות המקרה ויעריך האם קיימת עילת תביעה. במידת הצורך, הוא יפנה למומחה רפואי מתאים לצורך קבלת חוות דעת.
4. קבלת חוות דעת רפואית – חוות דעת של מומחה בתחום הרלוונטי נדרשת לצורך הגשת תביעה, והיא זו שקובעת האם הייתה סטייה מהסטנדרט הרפואי המקובל.

חשוב להבין כי לא כל מקרה יוביל בהכרח להגשת תביעה. לעיתים, לאחר בדיקה מקצועית, מתברר כי מדובר בסיכון רפואי מוכר ולא ברשלנות. עם זאת, במקרים שבהם עולה חשד ממשי להתנהלות לקויה, בירור נכון של המקרה עשוי לעשות את ההבדל בין חוסר ודאות לבין מימוש זכויות ופיצוי משמעותי.

סיבוך רפואי הוא לא גזירת גורל

ניתוח רפואי הוא לעיתים נקודת מפנה בחייו של אדם, לטובה או לרעה. ברוב המקרים, הצוותים הרפואיים פועלים במקצועיות ובמסירות, והתוצאה אכן משפרת את איכות החיים. אולם כאשר הדברים משתבשים, חשוב לדעת להבחין בין סיכון רפואי טבעי לבין רשלנות שניתן היה למנוע.

הקו בין השניים אינו תמיד ברור, אך כאשר בוחנים את הדברים לעומק, ניתן להבין האם מדובר בתוצאה מצערת אך בלתי נמנעת, או בכשל שמקים זכות לפיצוי.

זכרו: כאשר עולה חשד כי נגרם נזק בעקבות ניתוח, אין להסתפק בתחושת בטן. בירור מקצועי ומעמיק של המקרה עשוי לחשוף תמונה שונה לחלוטין, ולעיתים גם לפתוח את הדרך לפיצוי משמעותי.

שאלות נפוצות