י', אדם בן 60, פנה לבית החולים שיבא עם תלונות על נימול וכאבים ברגלו הימנית. בבדיקתו לא נמוש דופק ברגל, והרופאים מסרו לו כי מדובר במצב חירום של אי אספקת דם ולכן יש צורך בהליך כירורגי דחוף.

למרות זאת, עוכב י' במשך שעות ארוכות בבית החולים ללא קבלת טיפול כלל, ותוך שאחיות בית החולים מתנצלות (!) בפניו כי הרופאים "בניתוח".

בפועל, י' נאלץ לחכות למעלה מ – 48 שעות לקבלת טיפול בשעה שהוא סובל מאיסכמיה (אי אספקת דם) ברגלו !

לאור העיכוב הרב במתן הטיפול, נגרם לי' נזק בלתי הפיך ברגלו, המאובחן כשיתוק וצניחת כף הרגל. הזנחת הרופאים גרמה לי' לנכות צמיתה בשיעור של 30%. כל זאת, כאשר התייחסות מיידית לאבחנה שכבר נעשתה הייתה יכולה להותיר את י' היום, כאשר הוא מתפקד, עצמאי וללא נכות.

בצר לו, ולאור נזקיו נאלץ י' להגיש כתב תביעה לבית המשפט, על מנת שיחייב את בית החולים לפצותו, באופן שיקל, ולו במעט את שגרתו, לאור הנזקים מהם הוא סובל.