האבסורד שבאי רכישת ביטוח

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (פלת"ד) הוא המסגרת הנורמטיבית שלפיה אדם מקבל פיצויים לאחר תאונה. זהו חוק סוציאלי שקובע שחברת הביטוח שביטחה את הרכב המנועי בפוליסת ביטוח חובה תשלם פיצויים לנפגעים מהתאונה (נהג, נוסע, הולך רגל וכו') ללא קשר לעניין האשמה.

למעשה, לא רק שהחוק הנ"ל מעגן את זכותם של הנפגעים לפיצויים אלא שהוא קובע כי לא ניתן להגיש תביעת נזיקין לאחר תאונת דרכים אלא לפיו. אולם, על מנת ליהנות מההגנה הרחבה והמקיפה של חוק הפלת"ד נהג הרכב צריך לדאוג לרכישת פוליסת ביטוח חובה בתוקף ושהוא עושה שימוש ברכב לפי הוראות הפוליסה. למעשה, אי רכישת ביטוח חובה מהווה עבירה פלילית המקימה בצידה עונשים.

מבחינת דיני הנזיקין, במידה שהרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה לא ניתן להגיש תביעת פיצויים בהתאם לחוק הפלת"ד. במקרים אלה הנפגעים יכולים לבחון אפשרות של הגשת תביעת פיצויים באפיקים אחרים ובראש ובראשונה בעזרת תביעה מכוח פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968. סוגיה זו יוצרת את אחד הפרדוקסים המפורסמים בדיני הנזיקין בישראל.

מידע מקיף ומפורט לאחר תאונה בדרכים, ניתן למצוא במדריך תביעות ביטוח חובה שערכנו למענכם.

האם המפר את החוק ייצא נשכר?

תביעת פיצויים שמוגשת על פי חוק הפלת"ד מקלה מאד את דרכו של הנפגע לפיצויים, אך מוגבלת בתקרות מקסימליות. המעורבות של המדינה בסוגיית ביטוח החובה באה לידי ביטוי בכך שחברות הביטוח אינן משלמות את הפיצויים בשיעורים המקובלים בדיני הנזיקין (תביעות חבות), אלא עד כדי תקרה מרבית.

לעומת זאת, תביעות אשר מוגשות מכוח פקודת הנזיקין אינן מוגבלות ברף כלשהו. במידה שהתובע (הנפגע שנהג ברכב ללא ביטוח) מצליח להוכיח את אשמתו של אחר בתאונה, הפיצויים נפסקים בהתאם לנזק וללא הגבלת סכום. בפועל, הסכומים שנפגע ללא ביטוח חובה עשוי לזכות בהם בהליך המשפטי יכולים להיות גבוהים מהסכומים שהיו נפסקים במידה שהתביעה הייתה מוגשת עם ביטוח חובה ולפי חוק הפלת"ד.

זהו כאמור פרדוקס ידוע בדיני נזיקין ובתביעות בגין תאונות דרכים. פרדוקס שנדון לא אחת בערכאות והגיע גם לבית המשפט העליון. דוגמה ניתן למצוא בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון. מדובר במקרה של שני רוכבי אופנוע ללא ביטוח חובה שנפגעו בתאונת דרכים והנהגים שפגעו בהם הורשעו בדין פלילי תוך שנקבע כי הנפגעים לא היו אשמים בתאונה כלל.

במהלך הדיון השופטים הביעו "חוסר נחת" מהמצב הקיים, אך קיבלו אותו וקבעו שזהו הדין. בין השאר על ידי התבססות על הפרוטוקולים בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בבוחנה את נוסח החוק שמהם עלה כי העניין נבחן היטב. בית המשפט העליון עיגן את הגישה לפיה מכיוון שתביעת פיצויים לפי פקודת הנזיקין מחייבת הוכחת אשם, נזק וקשר סיבתי, אין "להכות את הנפגע בשני מקלות". כלומר, גם להכביד עליו את הדרך לקבלת פיצויים וגם להגביל את הסכום המקסימלי.

תמיד עדיף ביטוח חובה אך גם ללא ביטוח אין זהו סוף פסוק

אין ספק שתמיד עדיף לנהוג ברכב עם ביטוח חובה. לא רק מכיוון שנהיגה ללא ביטוח היא עבירה פלילית, אלא משום שתאונת דרכים ללא ביטוח חובה מעמידה את הנהג הנפגע במצב בעייתי לקבלת פיצויים. בהעדר גורם אחר שניתן לייחס לו את האשמה לתאונה, הנהג לא יזכה בפיצויים כלל ועלול להפוך לנטל על משפחתו וקרוביו.

אולם, גם אם אין ביטוח חובה לא מדובר בהכרח בסוף פסוק. אמנם מדובר במצב אבסורדי, אך יש וניתן לעיתים לזכות בפיצוי כספי. יש לבדוק היטב את נסיבות התאונה ולבחון האם קיים אשם שאפשר לדרוש את חבותו בפיצויים. אשם זה איננו חייב בהכרח להיות רכב מנועי אחר והוא יכול גם להיות רשות מקומית שאשמה בתאונה (מחמת תשתיות לקויות כמו בור בכביש, רמזור שלא עבד וכדומה).

תגובות

תיאום פגישת ייעוץ

רחוב התע"ש 3 א', רמת גן, 5251245
טלפון: 03-6916637
פקס: 03-6916635







    עדכונים



      תאונות דרכים

      מאמרים
      פסקי דין
      הלכות
      תביעות
      שאל בפורום
      שאל בפורום

      שאלות אחרונות בפורום תאונות דרכים

      • חקירת מומחה בעקבות חוות דעת

        19.05.21

        שלום לפני שנתיים תאונת דרכים כהולכת רגל בית המשפט העמיד לי מומחה באורתופדיה עקב תסמונת צביטה בכתף שנוצרה לאחר התאונה לפי רופא מומחה של המרפאה שלי. ה

        מאת: אילנה

      • פיצוי על פוסט טראומה שקרתה לאחר תאונת דרכים

        09.05.21

        שלום רב, בני נפגע בתאונת דרכים לפני 3 שנים כהולך רגל בהיותו בן 15. רכב פגע בו בעת שחצה את הכביש, והוא נפל על האספלט ונחבל ברגלו. עשו לו צילומים בבי

        מאת: דנה לביא

      • אשפוז בבית אבות לאחר תאונת דרכים

        16.03.21

        אשתי (בת 75 עם מחלות קודמות(סרטן ואלצהיימר) נפצעה בתאונת דרכים ולאחר אשפוז ושיקום הועברה לבית אבות סיעודי. עבור בית אבות לא מקבלים "עזרת צד ג", אולם,

        מאת: אבישי סער