לפני כשנתיים, בבי"ח איכילוב, עברתי אירוע מוחי, עם ניקור בגולגולת.
מחוסרת הכרה הועברתי למסדרון של המחלקה הנוירוכירורגית. לחדרון קטן. אחות ישבה שם ליד המעלית
במשך מספר דקות, ונעלמה.
התעוררתי לקול קידוחי קונגו בקירות, שנמשכו במשך מספר שעות.
לא יכולתי לצאת מהמיטה הקטנה, החדרון היה חשוך, והדלת פתוחה מעט.
צעקתי ובכיתי. בתמורה, העובדים צעקו וקיללו אותי.
הסתבר, שלמחרת היתה אמורה להיות שם תערוכת ציורים.
לפנות בוקר, נעשה שקט. קפצתי מהמיטה הרטובה מאוד מפיפי, לבשתי את חלוק האחות, גררתי כיסא,
והתיישבתי. לקראת השעה 10.00 עברה שם אחות, ראתה אותי, נבהלה, בתוך שניות העבירו אותי למיטה
גדולה, ויבשה, היישר לחדר במחלקה.
הטראומה שלי היתה כל כך גדולה, שלא דיברתי, ורק בכיתי ובכיתי ובכיתי.
לא סיפרתי לאף אחד על המקרה, מרוב פחד. הייתי כל כך מזועזעת, מפוחדת, שמא יעשו לי משהו אם אספר.
רק השנה, בעת שיחה עם חברות, סיפרתי על האירוע. הן הסתכלו עליי מזועזעות.
באותה שנה, עברתי עוד 2 אירועים מוחיים. סירבתי בתוקף לאישפוז באיכילוב, מרוב פחד, על כן אושפזתי
בבי"ח מאיר בכפר סבא, וקיבלתי שירות ואישפוז מצויין.
אני מבקשת לדעת אם ואיך לתבוע.