אנו סומכים על הצוות המיילד כי יאבחן כל בעיה ויעניק טיפול רפואי מהיר ומקצועי. במציאות החיים, הדברים לא תמיד פועלים כך, ולעיתים לידות מסתבכות ומסתיימות עם נזקים קשים ליולדת ולעובר, בשל התנהלות לא תקינה מצד הגורמים הרפואיים. הדבר מתרחש גם במקרים של "כליאת (פרע) כתפיים" בלידה.
לידה היא אירוע קסום, מרגש וחד פעמי. אך לצד ההתרגשות הגדולה היא גם אירוע רפואי מורכב, המחייב ערנות, מיומנות וקבלת החלטות מהירה. ברוב המקרים הלידה מסתיימת בשלום, אולם לעיתים מתפתח במהלכה סיבוך פתאומי המחייב את הצוות הרפואי לפעול בתוך שניות. אחד הסיבוכים המוכרים והמסוכנים בהקשר זה הוא מצב של כליאת כתפיים.
חלק לא מבוטל מהתביעות המוגשות לבתי המשפט בעילה משפטית של רשלנות בלידה, עוסקות במצבים של כליאת כתפיים, המתרחשים ברגעים הקריטיים של הלידה. למרבה הצער, ברגעים אלה, ואף בשלבים שקדמו לכך, אנו מגלים כי הרופאים שגו בטיפול שהעניקו, באופן אשר הסב ליולדת או ליילוד נזק.
כליאת כתפיים היא מצב חירום בלידה אשר מתרחש כאשר כתף העובר נתקעת בתעלת הלידה לאחר שהראש כבר התקדם הלאה. זהו מצב שטומן בחובו סיכונים הן עבור הילד והן עבור האישה. התופעה, הקרויה גם קלע כתפיים או תקיעת כתפיים או היצרות כתפיים ,("Shoulder Dystocia") איננה ניתנת לחיזוי ויכולה להתרחש במפתיע. לצד זאת ישנם לא מעט גורמי סיכון שהוכרו ככאלה אשר יכולים להיות נורות אזהרה לפרע כתפיים עתידי.
ההגדרה הרפואית של פרע כתפיים היא לא קבועה וחד משמעית. נהוג לומר כי כל מצב שבו יש צורך לבצע לידה תוך מניפולציות שונות (מעבר למשיכה עדינה) הוא מצב של כליאת כתפיים. הגדרה שכיחה נוספת היא לידה שבה קיים פער של יותר מדקה מיציאת הראש ליציאת הגוף.
כליאת כתפיים נחשבת לסיבוך לא שכיח יחסית, אך משמעותי מאוד מבחינה רפואית. לפי הספרות הרפואית, השכיחות המדווחת שלה נעה בטווח שבין 0.6%-0.7% בלידות וגינליות.
הסיכונים המרכזיים עקב לידת פרע כתפיים הם:
לא כל כליאת כתפיים מהווה רשלנות רפואית. מדובר כאמור בסיבוך מיילדותי מוכר, אשר עלול להתרחש גם בלידות שנוהלו בצורה תקינה ועל פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת. לכן, עצם העובדה שכתפי היילוד נתקעו במהלך הלידה, או שנגרם לו נזק בעקבות האירוע, אינה מספיקה כשלעצמה כדי לקבוע שהצוות הרפואי התרשל.
עם זאת, מכיוון שפרע כתפיים היא תופעה שמתרחשת ברגעים הקריטיים של הלידה, התשובה הרפואית חייבת להיות מהירה ומקצועית. רשלנות בטיפול בפרע כתפיים באה לידי ביטוי בשני מישורים:
ראשית, רשלנות באבחון סיכונים אפשריים לפרע כתפיים בטרם תחילת הלידה ואי קביעת הליך פרוצדורלי חלופי כמו ניתוח קיסרי (או לכל הפחות מוכנות גבוהה לאירוע פרע כתפיים).
שנית, אי מתן טיפול מהיר למצב של פרע כתפיים כאשר הסיטואציה בעיצומה.
פרע כתפיים הוא אמנם מצב חירום שלא תמיד ניתן לצפות אותו מראש אך בהחלט יש לתופעה שורה של גורמי סיכון ידועים ואלה הם:
מלבד הגורמים הנ"ל ישנם סימנים מחשידים לגבי פרע כתפיים אשר מופיעים במהלך הלידה עצמה. לדוגמה, התארכות בלתי סבירה של השלב השני של הלידה (מעל 20 דקות) או צורך לעבור ללידה מכשירנית.
ישנן תביעות הנוגעות לרשלנות רפואית בלידה ושבהן התרחש אירוע של פרע כתפיים, העוסקות בהתנהלות הצוות הרפואי בטרם החלה הלידה בפועל. היות שישנם גורמים אשר הוכרו במחקר הרפואי ככאלה שמגדילים את הסיכון לפרע כתפיים, הצוות הרפואי חייב לבצע אבחון ממוקד ומדויק של היולדת והעובר.
אם לידה "הסתבכה" עם פרע כתפיים למרות שהיו לכך סימנים מקדימים, ייתכן שלפנינו רשלנות רפואית. חשוב להדגיש כי תביעה מסוג זה איננה משימה קלה, ולו מן הטעם שלמרות כל גורמי הסיכון המוכרים, ברוב המקרים, אירועי כליאת כתפיים הם בלתי צפויים ו/או לא ניתנים לחיזוי.
רשלנות רפואית בפרע כתפיים יכולה להתרחש גם לאחר שהאירוע החל וככל שלא ניתן מענה רפואי כנדרש. למשל, חילוץ העובר נעשה באופן רשלני או תהליך קבלת ההחלטות בזמן הקריטי היה לקוי. ייתכן כי במידה שאלה הם פני הדברים ניתן לבסס כנגד הרופאים ובית החולים תביעה בגין רשלנות בלידה.
כך למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בע"א 10094/07 נקבע כי הרופאים התרשלו בכך שהיולדת לא הופנתה לניתוח קיסרי חרף קיום אינדיקציות לפרע כתפיים. השופט ניל הנדל קבע כי רשלנות בית החולים באה לידי ביטוי בכך שלא הייתה היערכות מוקדמת ומוגברת בחדר הלידה שהייתה עשויה להקטין את מידת הסיכון להתרחשות הסיבוך. הודגש כי היו לכליאת הכתפיים כמה תמרורי אזהרה ובראשם גיל היולדת (כבת 37) ועבר מיילדותי (לידה שישית והריון שביעי).
החשיבות שבהתייחסות לגורמי הסיכון ומתן אפשרות בחירה ליולדת מקבלת משנה תוקף במקרים של פרע כתפיים (כליאת כתפיים). משרדנו ייצג יולדת בהריון בסיכון, עם רקע של סוכרת הריון ולידה קודמת שהסתבכה בפרע כתפיים. חרף נתונים אלה, ובניגוד לבקשתה המפורשת ללדת בניתוח קיסרי, החליט הצוות הרפואי על לידה רגילה, אשר הסתבכה בפרע כתפיים קשה והותירה אותה עם קרעים מדרגה 3–4 ונכות משמעותית.
במסגרת התביעה שהגשנו (ת"א 58725-11-12), קבע בית המשפט כי לא נמסר ליולדת המידע הדרוש על הסיכונים הכרוכים בלידה רגילה וכי התעלמות מבקשתה פגעה באוטונומיה שלה וביכולתה לקבל החלטה מושכלת. בגין פגיעה זו, וכן בגין רשלנות נוספת בניטור העוברי, נפסקו לתובעת פיצויים בסך של כ־600,000 ש"ח, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
על מנת להוכיח רשלנות בעקבות פרע כתפיים יש לעבור שלושה "מכשולים משפטיים-רפואיים":
במידה שתביעת רשלנות רפואית בגין פרע כתפיים מתקבלת בבית המשפט, הפיצויים שנפסקים לתובעים הם נגזרת ישירה של הנזק שנגרם. ככל שהנזק חמור יותר, כך שיעור הפיצויים גבוה בהתאמה. הפסיקה מלמדת כי בתי המשפט אינם בוחנים רק את עצם אירוע כליאת הכתפיים, אלא בעיקר את השאלה האם היו סימני אזהרה, האם הצוות נערך אליהם, וכיצד בוצע החילוץ בפועל.
כך למשל, בת"א 65121-12-20 היה מדובר בקטין שנולד בבית החולים אסף הרופא לאחר לידת ואקום שהסתבכה בכליאת כתפיים, ונותר עם שיתוק ביד שמאל, עיוות בכתף ושבר ביד ימין. בית המשפט קבע כי לא הוכחה רשלנות בעצם ההחלטה לבצע ואקום אך הוכח שהופעל כוח בלתי סביר בחילוץ. גובה הפיצויים הועמד על כ- 2.3 מיליון ש"ח.
במקרה אחר, בית המשפט המחוזי חייב את בית החולים הדסה לפצות משפחת יילוד בסך של כ- 193,000 ש"ח בגין כליאת כתפיים שגרמה לנכות חלקית בכף יד ימין. נקבע כי אכן מרגע שהסיבוך התרחש הרופא המיילד פעל לפי הפרקטיקה המקובלת. עם זאת, היה על הרופא המיילד לצפות מראש את הסיכון (שכן העובר הוערך כגדול). כך, היה עליו לדאוג לפיקוח צמוד, להתייעץ עם מומחים ולשקול ניתוח קיסרי. בפועל הלידה נוהלה כמעט כלידה רגילה, ללא היערכות מתאימה (ת"א 220/88). פסק דינו של המחוזי, אושר על ידי בית המשפט העליון (ע"א 2694/90).
בת"א 8363/06 היה מדובר בתובעת שנולדה בבית החולים מאיר בלידה וגינלית בעזרת ואקום, לאחר זירוז, וסבלה מפרע כתפיים שגרם לשיתוק קבוע ביד שמאל. בית המשפט קבע כי התקיימו גורמי סיכון משמעותיים כגון השמנת יתר קיצונית של האם, ולדנות גבוהה, לידה קודמת של תינוק גדול והערכת עובר גדול. למרות זאת, לא בוצעה הערכת משקל עדכנית ומסודרת לפני הלידה, והצוות הסתמך על הערכה קלינית ישנה בלבד. גובה הפיצוי הועמד על כ- 800,000 ש"ח.
בת"א 194/93 היה מדובר בתובע שנולד במשקל חריג של 5.2 ק"ג, ולאחר סיבוך של כליאת כתפיים נותר עם שיתוק בגפה הימנית. בית המשפט קבע כי הצוות הרפואי התרשל בכך שלא בירר כראוי גורמי סיכון, ובהם היות העובר גדול, לידה קודמת של תינוק גדול, רקע משפחתי של סוכרת וסוכרת הריונית. גובה הפיצוי הועמד על כ- 620,000 ש"ח.
מומלץ לפנות לייעוץ משפטי כאשר לאחר הלידה מתברר כי התינוק סובל משיתוק ביד, חולשה בגפה, שבר בעצם הבריח או בזרוע, פגיעה עצבית, עיכוב התפתחותי או כל נזק אחר שנקשר לאירוע של כליאת כתפיים.
חשוב לזכור כי תביעות בגין כליאת כתפיים הן תביעות מורכבות, המשלבות שאלות רפואיות ומשפטיות. לא די להראות שנגרם נזק, אלא יש להוכיח שהצוות הרפואי חרג מהסטנדרט המקובל, וכי אותה חריגה היא שגרמה לנזק. לכן, במקרים המתאימים, יש צורך בחוות דעת של מומחה רפואי בתחום המיילדות, ולעיתים גם של מומחים נוספים בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה, השיקום או רפואת הילדים.
פנייה מוקדמת לעורך דין יכולה לסייע באיסוף המסמכים (מלוא התיעוד הרפואי, מעקב ההיריון, הערכות המשקל, בדיקות הסוכרת, רישומי חדר הלידה, דו"ח הלידה, נתוני היילוד לאחר הלידה, מכתבי השחרור והמעקב הרפואי בהמשך), בבחינת סיכויי התביעה ובקבלת החלטה מושכלת האם יש בסיס לנקיטת הליך משפטי. כאשר מדובר בילד שנותר עם נכות או מגבלה תפקודית, לבדיקה כזו עשויה להיות משמעות רבה, שכן הפיצוי נועד לא רק לפצות על הכאב והסבל, אלא גם לאפשר טיפול, שיקום, עזרה והיערכות לצרכים העתידיים של הילד.
במקרים רבים, ההורים אינם יודעים בזמן אמת מה בדיוק התרחש בחדר הלידה. הם שומעים בדיעבד שהייתה "לידה קשה", ורק כאשר מתבררת חולשה ביד או פגיעה עצבית, מתחילה להתעורר השאלה האם מדובר בסיבוך בלתי נמנע או בכשל שניתן היה למנוע.
על כל פנים, מומלץ שלא להסתפק בהסברים כלליים. בדיקה משפטית ורפואית מקצועית יכולה לסייע להבין האם מדובר בסיבוך בלתי נמנע או במקרה שבו ניתן היה וצריך היה לפעול אחרת.
גורמי הסיכון המרכזיים לכליאת כתפיים כוללים עובר גדול, סוכרת הריונית, השמנת יתר של היולדת, עלייה חריגה במשקל במהלך ההיריון, היריון עודף, לידה קודמת של תינוק גדול, היסטוריה של כליאת כתפיים בלידה קודמת, וכן מצבים שמתפתחים במהלך הלידה עצמה, כמו התארכות השלב השני או צורך בלידה מכשירנית.
שיתוק ארב הוא פגיעה בקבוצת העצבים האחראית על תנועת הכתף, הזרוע והיד. הפגיעה עלולה להתרחש כאשר במהלך הלידה מופעל לחץ או מתיחה על אזור הצוואר והכתף של היילוד, בין היתר במקרים של כליאת כתפיים. לעיתים השיתוק משתפר עם הזמן, אך במקרים חמורים הוא עלול להותיר מגבלה קבועה בתנועת היד.
כליאת כתפיים תיחשב לרשלנות רפואית כאשר מוכח שהצוות הרפואי חרג מההתנהלות המצופה מרופא סביר. למשל, כאשר היו גורמי סיכון שלא זוהו, לא בוצעה הערכת משקל מתאימה, לא נשקלה אפשרות לניתוח קיסרי, בוצעה לידת ואקום בתנאים לא מתאימים, או שחילוץ הכתפיים נעשה בכוח בלתי סביר.
כן, אך לא בכל מקרה. עצם העובדה שאירעה כליאת כתפיים אינה מספיקה להגשת תביעה מוצדקת. יש להוכיח שלושה רכיבים: נזק ממשי ליילוד או ליולדת, התרשלות של הצוות הרפואי, וקשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. לכן, תביעות כאלה מחייבות בדיקה מעמיקה של התיעוד הרפואי וחוות דעת מומחה.
ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא שבע שנים. כאשר הנפגע הוא קטין, ניתן בדרך כלל להגיש את התביעה עד הגיעו לגיל 25, משום שמרוץ ההתיישנות מתחיל עם הגיעו לגיל 18. עם זאת, יש חריגים וכללים מיוחדים, ולכן לא מומלץ להמתין עד הרגע האחרון.
שלח הודעה
חייג עכשיו
עורכי הדין שלנו ישמחו לעזור לכם! 
תגובות (0)