פטירה כתוצאה מרשלנות רפואית | אלמוג-שפירא, משרד עורכי דין

כאשר מטופל נפטר עקב רשלנות רפואית, זכאים יורשיו החוקיים ובני משפחתו שהיו תלויים בו לפני מותו להגיש תביעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב פטירתו.   

עו"ד רן שפירא
חזרה >

פטירת מטופל מרשלנות

למרבה הצער, וכידוע לכולנו, לא מעט מטופלים נפטרים חרף הטיפול הרפואי שניתן להם. אולם, לא כל פטירה בעקבות טיפול רפואי נובעת בהכרח מרשלנות רפואית. שכן, לא כל מחלה או פציעה ניתן לרפא, ולא כל מטופל ניתן להציל גם אם ניתן לו טיפול רפואי אופטימאלי. ישנם גם טיפולים רפואיים מורכבים שטמונים בהם סיכונים אינהרנטיים שלא ניתן להימנע מהם, כך שעצם התממשותם איננה מעידה בהכרח שהטיפולים ניתנו באופן רשלני.

כיצד, אם כן, ניתן לקבוע שפטירת מטופל אכן אירעה כתוצאה מרשלנות רפואית? ובכן, ככלל, על מנת לקבוע שטיפול רפואי מסויים ניתן באופן רשלני, וזאת אם הוא הסתיים בפטירת המטופל ובין אם לאו, יש להוכיח שלושה רכיבים מרכזיים: הצוות הרפואי התרשל; למטופל נגרם נזק, לרבות מוות; וקיים קשר סיבתי בין התרשלות הצוות הרפואי לנזק שנגרם למטופל.

ככל שלכאורה נראה שניתן להוכיח את שלושת הרכיבים הללו, יש מקום להגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד הגורם המטפל, ובמסגרתה לתבוע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו עקב פטירת המטופל.

דוגמאות לרשלנות רפואית שגרמה למות המטופל

למרבה המזל, לא כל טיפול רשלני גורם בהכרח למות המטופל. במקרים מסויימים, מדובר ברשלנות קלה יחסית שלא ממש גרמה לנזק, וזאת במיוחד במקרים שבהם הצוות הרפואי עמד עליה במהרה ותיקן אותה באופן מיידי.

אולם, ישנם מקרים שבהם הרשלנות הייתה חמורה מדי, והיא זו שגם גרמה בסופו של דבר למות המטופל, כגון הדוגמאות הבאות:

  • אי מתן טיפול מיידי חרף הופעת תסמינים מדאיגים וחמורים אצל מטופל בטיפול נמרץ.
  • פגיעה רשלנית בכלי דם במהלך ניתוח.
  • הותרת אביזר רפואי בגוף המנותח.
  • ניתוח איבר לא נכון בגוף המנותח.
  • גרימת כוויות בדרגות חמורות במהלך הניתוח.
  • אי שמירת כללי היגיינה על ידי הצוות הרפואי באופן שגרם לזיהום חמור אצל המטופל.
  • אי שמירת מטופל אובדני.
  • אי מתן טיפול תרופתי/עירוי דם או נתינתם באופן שגוי.
  • ניתוק בטעות של אינפוזיה, מכשיר הנשמה, וכדומה.
  • אי קשירת מטופל למיטה (וכתוצאה מכך הוא נפל ממנה, נחבל, ונפטר עקב החבלה).

 מי זכאי להגיש תביעת פיצויים בגין פטירת מטופל עקב רשלנות רפואית?

כאשר מדובר ברשלנות רפואית שגרמה לפטירת המטופל, זכות התביעה מוקנית הן ליורשים שלו והן לתלויים בו.

היורשים של המטופל המנוח הינם יורשיו החוקיים לפי דין ו/או צוואה, אשר תובעים את הנזקים שנגרמו למטופל עצמו, וזאת מתוקף היותם נציגי עזבונו, ולכן תביעתם מכונה גם "תביעת העיזבון". לשם כך, עליהם לדאוג להוצאת צו ירושה או צו קיום צוואה.

במקרה שבו ישנם מספר יורשים של המטופל אשר לא כולם מעוניינים להגיש את תביעת הפיצויים, ניתן להמחות את זכות התביעה של היורשים הללו ליורשים שמעוניינים לתבוע, ובכך לאפשר לאותם יורשים לקבל לעצמם את מלוא הפיצויים המגיעים עקב פטירת המטופל. ככל שזכות התביעה של מי מהיורשים שאינו מעוניין לתבוע לא תומחה כאמור, חלקו היחסי בסך כל הפיצויים ינוכה אוטומטית.

לדוגמא, נניח שיש למטופל שנפטר ארבעה יורשים שזכאים לתבוע, אולם אחד מהם איננו מעוניין לתבוע. אם אותו יורש ימחה את זכותו לתבוע לשלושת היורשים הנותרים, הם יהיו זכאים לקבל 100% מנזקי המנוח. אולם, אם אותו יורש לא ימחה להם את זכותו לתבוע, הם יהיו זכאים לקבל 75% בלבד מנזקי המנוח.

התלויים במטופל המנוח הינם בני משפחתו של המטופל שהיו תלויים בו למחייתם, ואשר תובעים את הנזקים שנגרמו להם עקב פטירתו בשל אובדן התמיכה הכלכלית שהוא העניק להם לפני מותו. התלויים של המטופל כוללים את בן זוגו (לרבות ידוע בציבור), הוריו, ילדיו, ונכדיו.

מאחר שבדרך כלל היורשים החוקיים של המנוח הינם בני משפחתו של המנוח (בן זוג, ילדים, ואם המנוח היה רווק – הוריו ו/או אחיו), אזי בדרך כלל קיימת זהות בין יורשי המנוח לתלויים בו (בן זוג, ילדים, והורים), אם כי לא תמיד. לדוגמא, במקרה שבו המנוח ציווה את כל רכושו לילדיו החוקיים, אולם לפני מותו היה לו קשר זוגי עם ידועה בציבור שהייתה תלויה בו מבחינה כלכלית. במקרה כזה, ילדי המנוח יוכלו להגיש תביעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לעיזבון המנוח, ואילו הידועה בציבור תוכל להגיש תביעת פיצויים נפרדת ועצמאית משלה בגין נזקי התלות שנגרמו לה.

עד מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין פטירת מטופל עקב רשלנות רפואית?

ככלל, ניתן להגיש את תביעת פיצויים בגין פטירת מטופל עקב רשלנות רפואית תוך 7 שנים ממועד פטירתו.

כלומר, תקופת התיישנות הזכות להגיש תביעת רשלנות רפואית שגרמה למות המטופל הינה 7 שנים ממועד פטירתו, בדומה לתקופת ההתיישנות שנוהגת בדרך כלל בתביעות אזרחיות שאינן במקרקעין.

כלל זה חל גם כאשר מדובר במקרי פטירה של מטופלים קטינים. מצד שני, כאשר מדובר ביורשים ו/או תלויים קטינים, תקופת 7 שנות ההתיישנות של זכות התביעה שלהם מתחילה לרוץ רק עם הפיכתם לבגירים, בגיל 18, כלומר, עד הגיעם לגיל 25.

על מי מוטל נטל ההוכחה בתביעת פיצויים בגין פטירת מטופל עקב רשלנות רפואית?

גם במקרה של תביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית שגרמה למות המטופל, נטל ההוכחה של עילת הרשלנות הרפואית, על שלושת מרכיביה כפי שצויינו לעיל, מוטל על התובעים, וזאת לפי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

על מנת לעמוד בנטל זה, על התובעים לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיהם בהתאם למאזן ההסתברות. לשם כך, עליהם להוכיח שהטיפול שניתן למטופל היה רשלני, וכי קיימת הסתברות של לפחות 51% שהמטופל נפטר עקב הטיפול הרשלני שניתן לו, ולא עקב סיבה אחרת, וזאת לצורך הוכחת מרכיב הקשר הסיבתי. ואולם, לא תמיד מדובר במשימה פשוטה. שכן, קיימים מקרים שבהם למרות שאין כל ספק שהטיפול שניתן למטופל אכן היה רשלני, קשה להוכיח שמות המטופל נגרם דווקא עקב טיפול זה, ולא עקב גורם אחר, כגון כאשר המטופל סבל ממחלה סופנית שעתידה הייתה ממילא להביא בכל מקרה למותו, וכדומה.

ככל שהתובע יעמוד בנטל 51%, הוא יהיה זכאי לפיצויים מלאים, בשיעור של 100% מהנזק שנגרם לו.

ככל שהתובע לא יעמוד בנטל 51%, הוא לא יהיה זכאי לדבר, ואף לא לפיצויים חלקיים, וזאת מאחר שדוקטרינת "הסיבתיות העמומה" לא התקבלה בארץ בסופו של דבר (לפי דוקטרינה זו, אם התובעים לא הצליחו להוכיח שהטיפול רשלני גרם למות המטופל בשיעור של לפחות 51%, כי אם בשיעור נמוך יותר, ולמשל, בשיעור של 30% בלבד, אזי התובעים יהיו זכאים לפיצוי בשיעור של 30% מהנזק שנגרם עקב מות המטופל).

איך מוכיחים תביעת פיצויים בגין פטירת מטופל עקב רשלנות רפואית?

הוכחת תביעת רשלנות רפואית שגרמה למות המטופל מתבצעת בעיקרה באמצעות הגשת חוות דעת של רופא מומחה, שקובעת שפטירת המטופל אכן אירעה עקב רשלנות רפואית. לשם כך על הרופא המומחה לבדוק את נסיבות המקרה והמסמכים הרפואיים שלו, לרבות דו"ח הפטירה של הרופא שקבע את מותו של המטופל, ושאמור לציין גם את סיבת המוות.

בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, אין חובה להציג דו"ח ניתוח לאחר המוות לשם הוכחת תביעה זו. עם זאת,  ישנם מקרי פטירה חריגים שמחוייבים לפי החוק בדיווח למשרד הבריאות, כגון מקרי פטירה שאירעו תוך 24 שעות מקבלת אדם לאשפוז, פטירה בעקבות מתן תרופה או עירוי דם, פטירה תוך 7 ימים לאחר ניתוח או כאשר המטופל כלל לא התאושש מהניתוח לפני פטירתו, ועוד. ועוד. במקרים אלו משרד הבריאות בודק את נסיבות המקרה על מנת לברר האם הפטירה אירעה עקב רשלנות רפואית, וניתן להסתמך גם על דו"ח ממצאי בדיקתו לצורך הוכחת התביעה.

מהם הפיצויים המגיעים בגין פטירת מטופל עקב רשלנות רפואית?

לצורך הגדרת הפיצויים בגין פטירת מטופל עקב רשלנות רפואית, יש להבדיל בין תביעת היורשים (העיזבון) לתביעת התלויים.

פיצויים שניתן לתבוע במסגרת תביעת היורשים  

הפיצויים שמגיעים ליורשים של מטופל שנפטר עקב רשלנות רפואית נחלקים לפיצויים בגין נזקים ממוניים (כספיים), שניתנים לחשוב מתמטי, ונזקים לא ממוניים, שאינם ניתנים לחישוב מתמטי.

ראשי הנזק הממוניים

(1) פיצוי בגין "השנים האבודות". ראשי הנזק הממוניים כוללים בעיקרם את אובדן ההכנסות הפוטנציאלי לעתיד של המנוח, במהלך "השנים האבודות" שבהן הוא כבר לא יחיה עקב הרשלנות שגרמה למותו, ולכן גם לא יעבוד וישתכר בהן לפרנסתו.  בנוסף לאובדן ההכנסות העתידיות של המנוח, היורשים זכאים גם לפיצוי בגין אובדן הקצבאות הכספיות, פנסיה, וזכויות סוציאליות של המנוח.

בפסיקה נקבע כי חישוב אובדן ההכנסה בשנים האבודות של המנוח ייעשה לפי מצבו המשפחתי ביום מותו (הלכת פינץ'):

אם למנוח היו בני משפחה שנתמכו על ידו, החישוב ייעשה לפי שיטת הידות, שכוללת את ידת המנוח, הידות של הנפשות הנתמכות, ידת משק הבית, וידת החיסכון. לאחר חלוקת הכנסות משק הבית במספר הידות, יש להפחית את  ידת החיסכון של הוצאות המנוח, ולחשב את הפיצוי לפי היתרה.

אם המנוח היה רווק, ללא בני משפחה שנתמכו על ידו, החישוב ייעשה לפי 30% מגובה הכנסתו במועד פטירתו ועד הגיעו לגיל הפרישה שלו.

אם המנוח היה קטין במועד פטירתו, בסיס השכר לחישוב יהיה 30% מהשכר הממוצע במשק בעת החישוב.

(2). פיצויים בגין הוצאות שונות שנגרמו למנוח בתקופה שבין הרשלנות הרפואית ועד למותו, ככל שהוא לא נפטר מיידית כתוצאה ממנה, כגון הוצאות ריפוי ושיקום (שאינם מכוסים ע"י סל הבריאות), עזרה וסיעוד, ניידות, ועוד.

(3) פיצוי בגין הוצאות לוויה וקבורה.

ראשי הנזק הלא ממוניים

ראשי הנזק הלא ממוניים כוללים פיצויים בגין הנזקים הלא כספיים שנגרמו למנוח עקב הרשלנות הרפואית, שכוללים בעיקרם פיצוי בגין כאב וסבל ופיצוי בגין קיצור תוחלת החיים.

הפיצוי בגין כאב וסבל הינו בגין הכאב, הסבל, הצער, ועגמת נפש שנגרמו למנוח עקב הרשלנות שגרמה למותו.

הפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים הינו בגין קיצור חייו של המנוח, וזאת בהתחשב בגיל המנוח במועד פטירתו, חומרת הרשלנות, ומצב בריאותו לפני מותו ללא קשר לרשלנות וזאת לצורך חישוב תוחלת החיים שהייתה צפויה לו אלמלא הרשלנות.

כאמור, מדובר בחישוב שלא ניתן לחשבו באופן מתמטי, ועל כן בלא מעט מקרים בתי המשפט נוטים לפסוק פיצוי גלובלי בגין כל הנזקים הלא ממוניים.

פיצויים שניתן לתבוע במסגרת תביעת התלויים

בשונה מתביעת היורשים, שבה ניתן לתבוע פיצויים הן בגין נזקים ממוניים והן בגין נזקים לא ממוניים, אזי במסגרת תביעת התלויים, ניתן לתבוע פיצויים רק בגין נזקים ממוניים, וזאת בגין אובדן התמיכה ואובדן השירותים של המנוח.

 הפיצוי בגין אובדן התמיכה הינו בגין אובדן התמיכה הכלכלית שנתן המנוח לתלויים בו, וגם הוא נעשה לפי שיטת הידות, בשינויים מסויימים, באופן לפיו הכנסות בני הזוג מחולקות ליָדוׂת לפי מספר בני הבית בתוספת יד כללית של "משק בית". הפיצוי לתלויים הוא הסכום שמתקבל לאחר ניכוי יד הקיום של המנוח מתוך הכנסתו. ההנחה היא שילד עד גיל 18 תלוי בהוריו למחייתו, ובתקופת השירות הסדיר בצבא הוא נתמך על-ידי הוריו באופן חלקי בלבד.

הפיצוי בגין אובדן השירותים הינו בגין שירותים שהמנוח נהג לתת לבני משפחתו שהיו תלויים בו לפני מותו, כגון עזרה בעבודות משק הבית, תחזוקה שוטפת של הבית לרבות תיקונים, עזרה בגידול ילדים קטינים, וכדומה.

היחס בין תביעת היורשים (העיזבון) לתביעת התלויים

כאמור, תביעת היורשים (והעיזבון) ותביעת התלויים הינן תביעות שונות ונפרדות זו מזו.

תביעת היורשים הינה בגין נזקים שנגרמו למנוח עצמו והם משולמים ליורשיו כמי שבאים בנעליו.

ואילו תביעת התלויים הינה בגין נזקי ממון שנגרמו להם עקב מות המנוח.

עם זאת, בכל הקשור לרכיב הפיצוי בגין רכיב ההשתכרות של המנוח, קיימת למעשה חפיפה בין מרכיב הפיצוי של היורשים בגין אובדן ההכנסות בשנים האבודות למרכיב הפיצוי של התלויים בגין אובדן התמיכה, דבר שעלול להביא לכאורה למצב של כפל פיצוי.

אולם, כאשר קיימת זהות בין היורשים לתלויים, אזי ברור שמרכיב הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות של היורשים כולל ממילא גם את מרכיב הפיצוי בגין התמיכה בתלויים בו, ולכן הוא ממילא ישולם להם רק פעם אחת.

לעומת זאת, כאשר לא קיימת זהות בין היורשים לתלויים, יש להפחית ממרכיב הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות של היורשים את מרכיב הפיצוי בגין התמיכה בתלויים בו, וזאת כדי למנוע כפל פיצוי (ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל). ואילו ראשי הנזק שאינם חופפים בשתי התביעות, כגון כאב וסבל ליורשים, ואובדן שירותים לתלויים, לא ינוכו ולא יקוזזו זה מזה, אלא ייפסקו לתלויים וליורשים בנפרד ולפי העניין (ע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' אסדי רזקאללה).

מאמרים נוספים בנושא

רשלנות רפואית בהריון ולידה
עו"ד רן שפירא,
23.09.2020
אנו שומעים מעת לעת על נזקים בהריון או בלידה, כאשר לעיתים מדובר בנזקים קשים למדי. ...קרא עוד
כשלים בבדיקות הדמיה
עו"ד רן שפירא,
04.05.2016
חרף התלות הרבה שפתחה הרפואה המודרנית בבדיקות הדמיה, במציאות הרפואה בישראל, מחדלים ...קרא עוד
רשלנות רפואית באבחון
עו"ד רן שפירא,
20.12.2015
הרופא איחר באבחון מחלה? עיינו בכתבה הבאה וגלו מתי ייחשב הדבר לרשלנות רפואית וכיצד ...קרא עוד
עברה ניתוח להגדלת החזה ונותרה עם נזקים קשים
עו"ד רן שפירא,
20.12.2015
ניתוחי הגדלת חזה, כמו כל הליך כירורגי, טומנים בחובם סיכונים, כמו למשל האפשרות כי ...קרא עוד

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *