מלחמת התשה במבוטחים
Leave a Commentחלי סימוני, אם יחידנית מלוד, הפכה מרותקת לכיסא גלגלים עקב תאונת דרכים שעברה לפני שמונה שנים. חרף הסבל הרב שחוותה מאז ועל אף שאיבדה את כושר עבודתה, עד היום היא לא קיבלה פיצויים בגין פציעתה מחברת הביטוח שאמורה לפצות אותה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: חוק הפלת"ד). סימוני, שעד לתאונה הייתה אישה פעילה שפרנסה בכבוד את משפחתה, אומנם הגישה כבר לפני זמן רב לבית המשפט תביעה לפיצויים כנדרש, אך התיק בעניינה עדיין ממשיך להתנהל בבית המשפט, בעוד מצוקתה הולכת ומחריפה.
צפו בכתבה שפורסמה אודות המקרה ב"כאן חדשות", שבה מתראיין גם עו"ד רפאל אלמוג, ממשרד עו"ד אלמוג-שפירא, המייצג את הנפגעת:
כיצד ניתן להסביר התמשכות הליכים זו? ובכן, למרבה הצער, לא מדובר במקרה חריג. בפועל, רבות מתביעות הפיצויים של נפגעי תאונות דרכים מתנהלות בבית המשפט שנים ארוכות, ולחברות הביטוח יש אחריות ניכרת לכך. אכן, חוק הפלת"ד קובע כי נפגעי תאונות דרכים זכאים לפיצוי בגין נזקי גוף, ללא קשר למידת אחריותם לתאונה, אך פעמים רבות המבטחות שאחראיות לפיצוי הנפגעים מסרבות לשלם להם פיצוי הולם בגין נזקיהם.
למעשה, לעיתים קרובות מעוררות המבטחות, בחוסר תום לב, מחלוקות בעניין היקף הנזק שנגרם לנפגע, מתוך אינטרס לרפות את ידי המבוטחים ולהניע אותם להתפשר על סכום פיצויים נמוך מכפי שדרשו. התוצאה היא שנפגעים רבים סופגים מהלומה קשה נוספת בבואם לממש את זכויותיהם מול חברות הביטוח ומערכת המשפט.
פיצויים לפי חוק הפלת"ד: איך זה עובד?
כל מי שנגרמו לו נזקי גוף בתאונת דרכים זכאי לפיצוי מכוח חוק הפלת"ד, אלא אם מדובר באחד מהמקרים החריגים המנויים בחוק, שבהם נשללת הזכאות לפיצוי. אם הנפגע נסע ברכב בעת התאונה, האחראית לפיצוי היא המבטחת שביטחה את נהג הרכב בביטוח חובה. אם הנפגע הוא הולך רגל או רוכב אופניים שנפגע מרכב, הוא זכאי לפיצוי מהמבטחת שביטחה את נהג הרכב הפוגע.
בגין מה ניתן לתבוע פיצוי וכמה? לפי החוק, זכאי הנפגע לפיצוי בין היתר בגין כאב סבל, בגין אובדן כושר השתכרות ובגין הוצאות מיוחדות הנובעות מהפגיעה. עם זאת, שלא כמו בתביעת נזיקין רגילה, גובה הפיצוי בגין שני ראשי הנזק האחרונים הוא מוגבל. תקרת הפיצוי בגין כאב וסבל עומדת על כ-180 אלף ש"ח, ואילו הבסיס לחישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לא יעלה על פי 3 מהמשכורת הממוצעת במשק, גם אם הנפגע השתכר יותר מכך.
את התביעה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד יש להגיש לבית המשפט (שלום / מחוזי). כיוון שהזכאות לפיצוי אינה תלויה במידת אחריותו של הנפגע לתאונה, לא יתנהל דיון בסוגיה זו במסגרת התיק. עם זאת, המבטחת רשאית לעורר מחלוקת בנוגע לתוקף הביטוח ולטעון שבעת התאונה לא היה לביטוח תוקף, מסיבה כזו או אחרת, ולכן היא אינה אחראית לפיצוי הנפגע. כמו כן, רשאית המבטחת לחלוק על היקף וטיב הנזק שנגרם לנפגע, לפי טענתו, ועל סכום הפיצוי שהוא דורש.
לתביעות לפי חוק הפלת"ד, לא יכול התובע לצרף חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמו, אלא רק מסמכים רפואיים המעידים על נזקיו, ואילו בית המשפט ימנה מומחים רפואיים מטעמו, כדי שיעריכו את טיב והיקף נזקיו של הנפגע. בית המשפט מייחס לרוב משקל רב לחוות דעת אלה, אך המבטחת עשויה לחלוק על קביעות המומחים הרפואיים, אם בנוגע לשיעור הנכות הרפואית של הנפגע, ואם בנוגע לשיעור נכותו התפקודית, כלומר לגבי מידת הפגיעה בכושר עבודתו. כאמור, סלעי מחלוקת מסוג זה מובילים במקרים רבים להתמשכות הליכים מתישה וחסרת הצדקה.
הנפגעת התעוורה בשתי עיניה, אך המבטחת "שלחה" אותה לעבוד
לפני שנים אחדות, הוכרע בבית המשפט המחוזי בלוד תיק שממחיש עד כמה רחוק מוכנות חברות הביטוח ללכת כדי להפחית את סכום הפיצוי שהן נדרשות לשלם לנפגעי תאונות דרכים, גם במקרים שבהם הנפגעים סובלים בבירור מפגיעה חמורה במיוחד (ת"א 5460-06-08).
במקרה הנדון, נגרמה לתובעת פגיעה רב מערכתית קשה בתאונת דרכים שעברה ביולי 2007. בעקבות התאונה התעוורה בשתי עיניה ונותרה עם פגיעות אורתופדיות, נוירולוגיות ואסתטיות צמיתות. גם הביטוח הלאומי וגם המומחים הרפואיים שמונו בתיק מטעם בית המשפט העמידו את נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת על מאה אחוז, וחברת הביטוח "איילון", המבטחת הנתבעת בתיק, לא חלקה על קביעה זו. המבטחת אף הודתה כי התובעת סובלת מפגיעה קשה וכי בשש וחצי השנים שחלפו מאז התאונה ועד להכרעה בתיק, הייתה מנועה התובעת מלעבוד.
אף על פי כן, ואף שהתובעת, שבעת ההכרעה בתיק כבר הייתה בת 53, הוכיחה כי פעלה רבות כדי להשתלב מחדש במעגל התעסוקה, אך לא הצליחה בכך, בשל מגבלותיה הגופניות, טענה איילון כי התובעת יכולה להשתקם ולעבוד בעתיד, גם אם באופן חלקי ומוגבל, ולכן אין לפסוק לה פיצוי מלא בגין הפסדי שכר לעתיד. לחיזוק טענתה אף הגישה המבטחת חוות דעת של מומחית, שקבעה כי התובעת תוכל להשתלב בעבודה כמגשרת קהילתית ומשפחתית.
עם זאת, בית המשפט לא התרשם מניסיון זה של המבטחת לחסוך כספים ודחה את עמדתה מכל וכול, תוך שהוא מותח ביקורת על הראיות שהציגה להוכחת טענותיה. בפסק הדין צוין כי המומחית שצידדה בעמדת התובעת, כלל לא ראתה את התובעת ולא בדקה אותה, וכי חוות דעתה היא "סתמית וכוללנית" ו"אין היא עומדת במבחני הגיון וסבירות מינימליים". עוד צוין, כי המבטחת לא הציגה ראיות לטענתה כי התובעת תוכל להשתלב ב"עבודה מוגנת". לפיכך, ולנוכח גילה של התובעת ובסיס השכר שנקבע לה, נפסק לה פיצוי בסכום של 1.53 מיליון ש"ח בגין הפסדי שכר לעתיד, ובסך הכול, בגין כל ראשי הנזק הרלוונטיים, נפסקו לה פיצויים בסך של כ-6.8 מיליון ש"ח.
המבטחת הפריחה חשדות ורמיזות
בתיק אחר התעמת תאגיד "הפול", המבטח נהגים בביטוח רכב חובה, עם נפגע תאונת דרכים שנקלע לתאונה בגיל 17, בעת שרכב לראשונה על קטנוע (תא (חי') 9095/02). במקרה זה נסובה המחלוקת לא רק על טיב והיקף נזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב התאונה אלא גם על תוקף הכיסוי הביטוחי שהיה לו בעת התאונה.
כך, בעוד שהתובע טען, כי שילם על פוליסת ביטוח החובה בדואר זמן קצר לפני שהתרחשה התאונה, ואף הביא עדויות לצורך כך, הכחישה זאת המבטחת וטענה כי לא הספיק לשלם על הפוליסה לפני התאונה ולכן לא היה לו ביטוח בתוקף בעת התאונה ואין מאחריותה לפצותו. לצורך הוכחת טענותיה, אף הפעילה חוקר פרטי שתחקר את עדי התובע בעניין. כמו כן, חלקה המבטחת על טענת התובע, כי הוא סובל מנכות נפשית עקב התאונה, על אף שהמומחה הרפואי שמונה בתיק קבע אחרת.
גם במקרה זה, דחה בית המשפט את טענות המבטחת, ואף ביקר אותה על ניסיונה לחמוק מחבותה. לדבריו, "מתקבל הרושם כי הנתבעת כשלה כישלון חרוץ" בשעת מבחן, שהיא שעת קרות מקרה הביטוח, ובמקום לקיים את חובתה כלפי המבוטח, "דאגה הנתבעת להפריח חשדות ורמיזות כלפי יושרו". בהמשך לכך, נפסקו לתובע פיצויים בסך כולל של כ-200 אלף ש"ח.
תוספת פיצוי בגין התמשכות הליכים
במקרה הנ"ל, התיק הסתיים כארבע שנים לאחר התאונה נשוא התביעה, אך לעיתים מדובר בהליכים ממושכים אף יותר. דוגמה לכך היא תביעה שהוגשה בשנת 2003 לבית המשפט המחוזי בחיפה ע"י תובע שעבר תאונת דרכים ב-1997, בהיותו קטין בן , 14, כשרכב על קורקינט ממונע. בפועל, בית המשפט המחוזי הכריע בתיק רק ב-2013, ובעקבות ערעור שהגיש התובע על פסק הדין, התקבלה הכרעה סופית בתיק בבית המשפט העליון רק בינואר 2014, כלומר למעלה מ-16 שנים לאחר שהתרחשה התאונה, ובעת שכבר מלאו 30 לתובע (ע"א 7548/13).
בתאונה נחבל התובע בראשו ובגפיו ונותר עם נכות צמיתה בעצבי הפנים וברגליו וכן עם נכות צמיתה נוירולוגית ונפשית המתבטאת בהפרעות קוגנטיביות ובהפרעות התנהגות. עקב כך, לא הצליח להשתלב במעגל התעסוקה בבגרותו. גם כאן, המבטחות, חברת "כלל" וחברת "אבנר", לא חלקו על קביעות המומחים הרפואיים לגבי נכותו הרפואית של התובע, אך טענו כי שיער נכותו התפקודית נמוך משמעותית משיעור נכותו הרפואית, בעוד שהתובע טען כי נכותו התפקודית גבוהה.
בעוד שבית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הנתבעות והעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע על 32 אחוז בלבד, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של התובע, וקבע כי מדובר בשיעור גבוה יותר, אם כי בחר שלא לקבוע שיעור מדויק. אי לכך הוסיף סכום של 250 אלף ש"ח לפיצוי שנפסק לתובע. כמו כן, פסק לתובע פיצוי נוסף בסך 130 אלף ש"ח בגין הפסדי פנסיה.
יתר על כן, במקרה זה התחשב בית המשפט העליון בזמן הרב שחלף מאז התאונה ובהתמשכות ההליכים בתיק, ולכן פסק לתובע ו70 אלף ש"ח נוספים כריבית המתווספת לפיצוי שנפסק לו בגין כאב וסבל. וכפי שנאמר בפסק הדין: "קשה להלום כי הסכום יישחק באופן משמעותי בשל התארכות ההליכים (פסק הדין במקרה דכאן ניתן 16 שנים לאחר התאונה)".
מה ניתן לעשות?
האם לתובעים יש דרך לזרז הליכים בתיקי פיצויים לנפגעי תאונות דרכים? לא תמיד, שכן התנהלות חברות הביטוח היא לא צפויה, וכפי שניתן לראות, המבטחות נכונות להשקיע מאמצים רבים כדי להפחית את סכום הפיצוי שהן נדרשות לשלם. כמו כן, ישנם עיכובים הנוצרים בשל אילוצים הנכפים על התובעים מצד בית המשפט עצמו.
לצד זה, ככל שהתובעים יהיו מודעים יותר לזכויותיהם ולאפשרויות הפעולה העומדות לרשותם, כך גוברים הסיכויים כי יזכו בסופו של דבר בסכום פיצוי הולם ואולי אף יחסכו זמן יקר עד לקבלת הפיצויים. פנייה לייעוץ משפטי מקצועי לפני הגשת התביעה והישענות על ליווי משפטי הולם וקשוב עשויה לסייע להם להביא את ההליך לסיומו בצורה המיטבית.
בין השאר, עורך דין מנוסה ובקיא בתחום הביטוח ובתיקי תאונות דרכים, יוכל להעריך את סיכויי ההצלחה של התביעה ולסייע לתובע לדעת אם הצעת הפשרה שהציגה לו המבטחת היא סבירה ומתיישבת עם סיכויי התביעה או דווקא הצעת סרק, שאין לה מקום.
